בגלל שספיידרמן הוא גיבור על כל כך אהוב, החלטנו שביקורת אחת לא מספיקה כדי לומר מה חשבנו על הסרט, אז שלחנו שני כתבים כדי שיגידו לנו איך היה אחד הסרטים המצופים ביותר בקיץ 2017. אז הנה הביקורת הראשונה שלנו של רשף שייר ומיד אחריה של ניצן מור (ליחצו למעבר ישיר)
ואם לא נרשמתם להגרלה שבה אנחנו מחלקים פרסים ממש מניבים לקראת יציאת הסרט, למה אתם מחכים?
הפרטים בעמוד הפייסבוק של גיקסטר.
ואם אתם רוצים להיזכר בגלגוליו הקודמים של ספיידרמן הקולנועי תחת שרביטו של סם ריימי, אתם תשמחו לקרוא את מה שלנתי היה לכתוב עליהם.
יש לי וידוי, אני פאנבוי של מארוול, אני אוהב את רוב הסרטים וחושב שאפילו באלו שהם פחות טובים ("ת'ור: העולם האפל" למשל) אפשר למצוא תכונות טובות (טום הידלסטון למשל), אבל זה לא אומר שאני לא מסוגל לשפוט את הסרטים בזכות עצמם, ועצם העובדה שאני פאנבוי לא אומרת שכל סרט של מארוול מקבל ציון 8 ומעלה באופן אוטומטי. הם עדיין סרטים, ועדיין צריכים להרוויח את לחמם ביושר.
אני באמת חושב שגם אנשים שהם לא מעריצים שרופים של מארוול, או אפילו כאלו שלא ממש אהבו את "קפטן אמריקה: מלחמת האזרחים" (וזה בסדר, למרות שאני לא מבין את זה – הוא היה סרט מצוין) יוכלו להודות שהדבר הכי טוב בסרט היתה סצינת הקרב בשדה התעופה, ובתוך אותה סצינה היה דבר אחד מסוים שגנב את ההצגה – טום הולנד בתור הספיידרמן החדש ביקום הסינמטי של מארוול.
אבל עכשיו הגיע הזמן לראות אם הקסם הילדותי שהוא הציג במשהו כמו 15 דקות מסך יכול להחזיק סרט שלם על הכתפיים, והאם אותו קסם יכול לייצר סרט טוב או שנקבל סתם עוד סרט יקום סינמטי חסר משמעות שיתערבב בבלילה של הסרטים של מארוול. נתחיל ממה שחשוב - כן, הולנד יכול להחזיק סרט שלם, וכן, הוא ממש טוב בתור ספיידרמן, למעשה, הוא הספיידרמן הקולנועי הכי טוב שהיה לנו - הוא נראה, מדבר ומתנהג כמו טינאייג׳ר והכי חשוב - הוא אמין מאוד בתור פיטר פרקר/ספיידרמן. אין ספק שמהבחינה הזו - הליהוק שלו מושלם. ג׳ייקוב באטאלון מצוין בתור החבר הכי טוב של פיטר נד, האתנחתא הקומית של הסרט. רוברט דאוני ג׳וניור מופיע בסרט, אבל בניגוד למה שהוצג בטריילרים, לא מדובר בסרט משותף שלו ושל ספיידרמן אלא בסרט של ספיידרמן עם נגיעות של טוני סטארק פה ושם, וזה דווקא דבר טוב. מייקל קיטון מביא את מיטב יכולותיו לתפקיד של אדריאן טומס/הנשר והוא אולי אחד הנבלים היותר מוצלחים בהיסטוריה של היקום הסינמטי של מארוול. ולמעשה רוב השחקנים עושים עבודה שנעה בין לא רעה בכלל למוצלחת במיוחד בתפקידים שניתנים להם.
כדאי לדעת שאם אתם הולכים לסרט הזה במחשבה שתראו סרט גיבורי על טיפוסי - תתאכזבו, כי הספיידרמן הזה הוא בעיקר קומדיה/דרמה על נער בתיכון שהוא במקרה גיבור על. הסרט אומנם ״עובד״ בתור סרט שכזה, ויש כמה וכמה בדיחות מוצלחות במיוחד שגרמו לי לצחוק בקול רם, ואני נותן קרדיט לגישה המקורית הזו לסיפור של פיטר פארקר. אבל,
אתם לא הולכים לסרט מארוול בשביל שהוא יצחיק אתכם, נכון? ופה מתחילות הבעיות הגדולות של של "ספיידרמן : השיבה הביתה". האקשן סתמי למדי, ומסתכם בכמה סצינות בודדות, האפקטים חביבים, והתלת מימד סביר שזה משהו די מאכזב בהקשר של סרט מהז׳אנר הזה. אבל גם אם הייתי מצליח להתעלם מכל זה, יש דבר אחד שאני לא יכול לעבור עליו בשתיקה:
לספיידרמן הזה כמעט ואין כוחות על. כן, קראתם נכון. אוקיי, זה לא שאין לו באמת כוחות על, הוא מטפס על קירות, הוא מפגין מהירות וכוח סופר אנושיים, הוא אינטיליגנט מצחיק ושנון ואולי הדבר היחיד שחסר בארסנל הכוחות של ספיידרמן, הוא חוש העכביש האהוב. הכוונה שלי היתה יותר לעובדה שהוא סומך בצורה מוגזמת למדי על החליפה שלו, אותה חליפה שטוני סטארק הכין לו ב"מלחמת האזרחים", כזו שמלאה בגאד'גטים ויכולות שמסוגלים להתחרות באיירון מן. כל השימוש המוגזם בחליפה הפך את ספיידרמן השכונתי למעין גרסה מוקטנת של איירון מן.
הסרט הזה מדלג כמעט על איך פיטר נהיה ספיידרמן, מה שאולי יכול לספק כמה צופים כי כבר קיבלנו את סיפור המקור שלו בגרסה של סאם ריימי בשנת 2002 ושל מארק ווב ב-2012. העכביש המפורסם שנשך את פיטר והעניק לו את הכוחות שלו, מוזכר רק כדרך אגב. אני לא מאלו שמשווים כל דבר לקומיקס, אבל יש גבול למה שאני מוכן לסבול - להפוך את ספיידרמן למיני איירון מן ולגרום לחליפה להפוך את הכוחות שלו לקלים לשימוש מעקרים את כל מה שעושה אותו לדמות כל כך מוצלחת - ילד שהוא גם גיבור, שנאבק עם הכוחות שלו ועם איך להשתמש בהם.
שורה תחתונה
למרות הכל לא מדובר בסרט רע, טום הולנד הוא ספיידרמן קרוב למושלם, חבל רק שהסרט שהוא נמצא בו לא מוצלח כמוהו. 7 קורי עכביש מתוך 10
ועכשיו לביקורת השנייה של ניצן מור שמכילה מספר קטן מאוד של ספוילרים אבל כאלו בוודאי ראיתם בטריילרים ולא משפיעים על העלילה יותר מידי
אני מודה ומתוודה שהגעתי לסרט עם ציפיות נמוכות עד מאוד. כילדה, ספיידרמן היה אחד הדמויות האהובות עלי אבל מאז גדלתי ונאלצתי לצפות בנסיונות הרבים (והכושלים) של אולפני סוני לעשות סרט של ספיידרמן כמו שצריך, אז כבר משנת 2002 נוצר לי אנטי כנגד הדמות. בשלב מסויים די התייאשתי וקיבלתי את זה שכנראה לעולם לא אראה סרט ספיידרמן מוצלח.
כאשר מארוול הצליחו להגיע לעסקת שיחרור השבויים עם סוני וקיבלו את ספיידרמן בחזרה, או בהשאלה, תלוי איך תרצו להסתכל על זה, התקוות שלי לא היו בשמיים. גם כשליהקו את טום הולנד לתפקיד והוא נראה כמו ילד בן 12 לא ציפיתי ליותר מדי, אבל אז הגיעה "מלחמת האזרחים" וההופעה של הולנד היתה אחת מרגעי השיא של הסרט. ספיידרמן היה מרענן, צעיר, מצחיק ובכלל לא מה שציפיתי שהוא יהיה ואני מודה, רמת הציפיות שלי עלתה. אבל לא עלתה מספיק, סירבתי לראות טריילרים לספיידי החדש מתוך ידיעה שכל מה שאני אראה כנראה יעצבן אותי רק יותר והשתדלתי שלא להשתגע שאיירון מן מופיע כמעט בכל פוסטר ובכל הקדמה. כי אחרי הכל, עם כל הכבוד לייקום הקולנועי של מארוול, סרט עצמאי לדמות אומר שהגיבור צריך להיות בזכות עצמו ולא בזכות ההייפ של דמויות מוכרות אחרות.
קשה יהיה לומר שזהו סרט עצמאי ביקום של מארוול כי הוא לא. הוא כמעט כולו נשען על הנחת היסוד שמי שבא לראות את הסרט הזה סביר להניח ראה את הסרטים הקודמים וזה אולי נכון להקרנת עיתונאים אבל ממש לא לקהל הרחב. אנשים שלא ראו את סרטי "הנוקמים" לא יבינו את הרפרנסים או את היכולות של הנשקים של הצ'יטארי/אולטרון. מי שלא ראה את הסרט הראשון של "איירון מן" לא יבינו שטוני סטארק היה פעם לפני הכל אחד מסוחרי הנשק הכי גדולים בעולם וההשלכות שיש על הדמויות בסרט הזה. בנוסף, מי שלא ראה את "קפטן אמריקה: מלחמת האזרחים" לא יבין בשום צורה את סיפור המקור של ספיידרמן, הקשר שלו לטוני סטארק או כל חור עליליתי אחר שהוצג לפנינו.
אז נכון, אני מתלוננת לעיתים קרובות שנמאס כבר מסיפורי מקור. כולנו יודעים שסופרמן הגיע מקריפטון, גדל בחווה, קיבל כוחות על מהשמש, אלרגי לסלע הירוק ואכשהו אף אחד לא מזהה אותו בגלל זוג משקפיים. כמו כן כולנו יודעים שבאטמן ראה את ההורים שלו נרצחים והחליט להשקיע את כל ההון שלו בפיתוח גאדג'טים וללמוד אומנויות לחימה כדי להפוך לאיש העטלף הנוקם בפושעי גות'האם. אנחנו גם מכירים מכל כיוון אפשרי את הסיפור של פיטר פרקר, שעקץ אותו עכביש רדיואקטיבי אשר שינה את כל המבנה הגנטי שלו, נתן לו כוחות על והיה צריך להתמודד עם המוות של הדוד שלו בן, אשר היה כמו אבא בשבילו, בזמן שהוא לומד לתמרן בין להיות נער מתבגר טיפוסי לגיבור על שמציל את העולם.
לא הייתי צריכה פיזית לראות את העכביש עוקץ את פיטר בפעם המי יודע כמה או לראות אותו מגלה את הכוחות שלו בין לילה אבל כן הייתי צריכה קונטקסט (הקשר), לטובת מי שלא ראה את הסרטים הקודמים של מארוול (ותאמינו או לא, יש כאלה) או לטובת הדור הצעיר שאולי מכיר את ספיידרמן כדמות אבל עדיין צריך יותר ממשפט אחד כדרך אגב שנאמר בין פיטר לחבר הכי טוב שלו בשיחה רנדומלית בבית ספר כדי להבין מי זאת הדמות שניצבת מולנו ולמה היא מסוגלת. העניין הוא כזה. אנחנו קיבלנו גרסאת בטה של ספיידרמן. לא לגמרי מוכנה לשחרור לעולם.
טום הולנד הוא ליהוק מצויין, אני לגמרי לוקחת בחזרה כל מילה רעה שאמרתי נגדו. הוא ללא ספק הפיטר פרקר הכי נאמן למקור שלוהק עד היום. הוא בדיוק מה שהדמות הזאת צריכה. הוא צעיר (מאוד) והוא עובר כנער מתבגר עם מחשבות הורמונליות בראש, הוא גם שנון בטירוף, חנון בדיוק במקומות הנכונים, עם הפרעת קשב שלגמרי עובדת לטובתו ויש לו אחלה קוביות בבטן שגרמו לי להרגיש קצת פדופילית אבל שם רשימת ההצלחות מסתיימת. כיוון שהוא אחלה פיטר פרקר ולו לסרט היו קוראים "פיטר פרקר השיבה הביתה" הייתי מקבלת בדיוק את מה שהייתי צריכה. אך לעומת זאת, ספיידרמן וכל סיפור הרקע שלו לוקה בחסר.
למעשה ספיידרמן הוא לא באמת ספיידרמן. הוא פשוט גרסא צעירה של איירון מן. אין לו באמת כוחות. אותה עקיצה מפורסמת שהיתה אמורה להעניק לפיטר חושי עכביש מחודדים, יכולות החלמה מהירות, תזוזה מהירה יותר, כוח פיזי, הכל כמעט שוייך לחליפה שטוני סטארק יצר עבורו. עד כדי כך שהוא אפילו קיבל מערכת בינה מתקדמת שתדבר איתו סטייל ג'רוויס. למעט רגע אחד של אמונה עצמית בה הוא חילץ את עצמו מתחת לערימה של בטון שבור, הוא לא באמת הראה שום כוח-על באשר הוא.
"ספיידרמן: השיבה הביתה" היה למעשה קומדיית נעורים עם ליהוק תוויות של החנונים, מלכת הכיתה, המתבודדת המוזרה, הביריון העשיר, המנהל הקלולס וכו כולם שיחקו את התפקיד שלהם בצורה הטובה ביותר והיו המון בדיחות שגרמו לקהל להתפקע מצחוק אבל אני מניחה שלא לשם זה התכנסנו שם, כי עד כמה שאנחנו אוהבים את מארוול בין השאר בגלל ההומור, אנחנו שם גם בשביל האקשן ויותר מזה, בשביל גיבורי העל ובמחלקה הזאת הסרט נכשל. האקשן היה חובבני למעט סצנות בודדות והגיבור העל היחידי האמיתי שהיה שם היה סטיב רוג'רס, קפטן אמריקה, בהקלטות סרטונים חינוכיים להקרנה בין השיעורים בתיכון.
נקודות האור שייכות בעיקר מייקל קיטון שהיה נבל מעולה. הדמות של וולצ'ר היתה האמינה ביותר מבין כל הנבלי צעצוע שספיידרמן הביס בסרטים הקודמים שלו. החליפה היתה אמינה, הקונפליקט היה אמין, הדואליות של הדמות כולל רגע החשיפה (לא נהרוס לכם הכל) היה פשוט מצויין. וסך הכל זה מאוד הגיוני. מייקל קיטון שיחק את באטמן, הוא מבין את האלמנט של הטוב מול הרע ולכן הוא יכל בקלות להפוך לנבל-על מושלם. הוא היה מטורף, אבל רק קצת, הוא הפחיד אותנו בקרירות שלו אבל גם הצליח ליצור סימפטיה ריגעית לסיבות שבגללן הוא הגיע לשם. אולי אם הכותבים היו לוקחים חלק מזה ומכניסים את זה לבניית הדמות של ספיידרמן עצמו זה היה עובד יותר טוב.
מבחינתי לסרט היו עוד נבל גדול והוא טוני סטארק (ו"השומר ראש" שלו הפי הוגאן) שחזר להיות דושבאג מתנשא. לאורך כל הסרט הוא והפי התייחסו בזלזול ואפילו בגסות לפיטר והם אשמים ברוב האסונות שנגרמו כיוון שהם סירבו לקחת אותו ברצינות ולהקשיב לאיומים המאוד אמיתיים שלו. הבעיה שלי איתם היא מאוד פשוטה, זה צריך להיות הכל או כלום, אם טוני החליט לגייס לעזרתו ילד בן 15 עם ספק כוחות על הוא צריך לפקח עליו בצורה ישירה ולא פשוט לשחרר אותו לעולם להתמודד עם הכל ואז לחזור רק כדי לכעוס עליו שהוא לא מקשיב. במידה וטוני לא באמת לקח אחריות בשום צורה על פיטר הוא היה צריך לצאת לגמרי מהתמונה ולתת לפיטר לפתח את הזהות שלו כספיידרמן לבדו, כמו בקומיקס. עצם זה שפיטר היה תקוע באמצע בין אני גיבור "מורשה" ל"אף אחד לא מקשיב לי" לא גרם לסיפור להיות מעניין יותר אלא מתסכל יותר.
הסרט היה סלט שלם של כיווני עלילה שנמשכו למקומות לא ברורים. לא פעם שמעתם את הקהל לוחש "מה לעזאזל?" כי לא הבנו מה רוצים מהחיים שלנו והחיבורים ליקום הסינמטי של מארוול הרגישו כפויים ולא טבעיים. והחלק הכי גרוע? מישל. סרט שלם קיבלנו דמות הזויה של מתבודדת מוזרה שרוב הזמן נראית מנותקת לחלוטין מכל מה שקורה סביבה ואז מדי פעם היא היתה זורקת הערה סרקסטית כדי להזכיר לקהל שהיא שם. זנדיה, בד"כ בחורה נאה ואטרקטיבית, עברה מייקאנדר למין גרסת הומלס של עצמה, היתה לא רלוונטית לסרט בשום צורה (אפילו לא היתה מושא האהבה של פיטר) וכל זה רק כדי שבשניה האחרונה היא תגיד שחברים שלה קוראים לה (זהירות ספויילר!!) MJ. באמת?! באמת מארוול/סוני?! באמת?!
שורה תחתונה
כל כך הרבה פוטנציאל מבוזבז. אבל היי, לפחות קיבלנו קמאו מגניב של סטן לי וגווינת' פאלטרו. 6 קורי עכביש מתוך 10
רשף שייר
נשבע אמונים לג׳וס ווידון, אארון סורקין ורוב תומאס ולכן רוב החלומות שלו מתנהלים בדיאלוג שעף ב 100 קמ״ש פר סצינה, וזאת כנראה חלק מהסיבה שבגללה הוא תמיד עייף. חונך כטרקי, אבל אוהב גם את בבילון 5 ושאר סדרות המד״ב, במעט הזמן החופשי שלו מתכנן איך ליצור מכונה שתמתח את שעות היום ותאפשר לו לראות יותר סרטים וסדרות
ניצן ניקי מור
בת 34, מורה לאנגלית, חובבת קולנוע, טלויזיה, קומיקס, היאבקות ואופנה. שואפת השראה יומיומית מבאפי סאמרס והרמיוני גריינג'ר. אמא לכלבים, אספנית כפייתית ומכורה לקינוחים מושחתים.
שאנג צ׳י ואגדת עשר הטבעות מגיע לקולנוע וגיקסטר מפנקים!