סרטי ספיידרמן של סאם ריימי - כל כך טובים או שהיו קורים על העיניים שלנו?

בעולם סרטי הקומיקס ישנן כמה פרות קדושות, כאלו שמי שיזכיר אותן באופן שלילי ולו הקטן ביותר, יגרור סקילה אינטרנטית שלא נראתה כדוגמתה. מספר פרות כאלו: הית' לדג'ר בתור הג'וקר, "האביר האפל", סרטי "האקס-מן" הראשונים של בריאן סינגר, "הנוקמים", יו ג'קמן בתור וולברין, "איירון מן" הראשון, "באטמן ורובין" רצח את באטמן לכמעט עשור, כריסטופר ריב כסופרמן וכמובן סרטי "ספיידרמן" של סאם ריימי, השניים הראשונים לפחות, הבנתם לאן אני הולך? אז לאלו שפחות חדי אבחנה אכתוב זאת בשחור על גבי לבן, כל סרטי "ספיידרמן" של סאם ריימי לא טובים, טיפשיים ולא שורדים את מבחן הזמן. במקרה הטוב, מדובר בהעתקים עם שינויים קוסמטיים של הסרט הראשון ובמקרה הרע הם פשוט בלתי ניתנים לצפייה. בגלל זה אני לא מבין את קיתונות השנאה שהסרט השלישי מקבל, מדובר בסרט באותה רמה של השניים הראשונים, אז מה הבעיה שלי עם הסרטים האלו?  

ליהוק ודמויות

אתחיל עם הליהוק הקשה ביותר בטרילוגיה הזו, הליהוק שגורם גם למעריצים הגדולים ביותר של הסרטים להודות שסאם ריימי וסוני בחרו בחירה אומללה, קריסטין דאנסט בתור מרי ג'יין, מקרה קלאסי של phoning it in בסרטים. היא לא נראתה כמו מרי ג'יין, לא התנהגה כמוהה ובכל סרט פרצוף עצוב מדכא עיטר את פניה, פרצוף שפשוט הרס בשבילי כל סצינה אפשרית. כן, הנשיקה בגשם היא אחת הזכורות ביותר בסרטי הקומיקס, אבל היא לא מספיקה כדי לכפר על הופעה גרועה במשך שלושה סרטים. תשאלו את עצמכם את השאלה הזו, איזה שינוי עברה מרי ג'יין בשלושת הסרטים? איך מרי ג'יין בסיום הסרט השלישי שונה ממרי ג'יין בתחילת הסרט הראשון?

טובי מגקוויר וג'יימס פרנקו היו מושלמים מבחינה פיזית לתפקידים של פיטר פארקר והארי אוסבורן. לראות את טובי מגוויר בחליפה של ספיידרמן ללא המסיכה היה לצפות בגיבור האהוב עליי מדפי הקומיקס קם לתחייה. אבל כאן זה נגמר, לא הרגשתי שהשניים האלו הביאו את מיטב יכולתם לסט. טובי מגוויר הסתובב בחצי בסצינות עם פרצוף חסר רגש וג'יימס פרנקו התנהג כמו שהוא מתנהג ברוב הסרטים שלו. הפרגון היחיד שאני מסוגל לתת לשניים האלו הם היחסים בין פיטר להארי, במקום לרוץ ולנסות לבנות את החברות ואז את האויבות בין השניים בסרט אחד ("ספיידרמן המופלא 2"), ריימי לקח את הזמן, הוא גרם ליחסים שלהם להתדרדר בצורה הגיונית ובזמן סביר.

לא רק קיטורים יהיו בסקירה זו, אני חייב להודות שברובו המוחלט, ליהוק הנבלים היה בול במקום. ויליאם דפו בתור הגובלין הירוק, אלפרד מולינה כד"ר אוקטופוס, תומאס היידן צ'רץ בתור סאנדמן ואיך אפשר "לשכוח" את טופר גרייס בתור ונום. רובם המוחלט מילאו את תפקידם נאמנה, סיפקו תצוגות משחק משובחות והצליחו להיחרט בזיכרון.  

דרך אגב, מי חשב שזה רעיון טוב לשים מסיכה על הפנים של ויליאם דפו? השחקן המדהים שידוע בתור הבעות הפנים המפחידות והמטרידות שלו, הסתובב במשך חצי סרט עם מסיכה על הפנים. אבל כמובן, הליהוק הטוב מכולם וזה שכולנו מתפללים שיחזור לתפקיד ביקום הסינמטי של מארוול הוא של ג'יי קיי סימונס כג'יי ג'ונה ג'יימסון. כמות דמויות המשנה בסרטים האלו היתה גם כן מוגזמת: גוון סטייסי, ג'ון ג'יימסון, ד"ר קונורוס, ורובי לדוגמא. דמויות שהוכנסו לסרטים רק כי הם היו בקומיקס אז חס וחלילה אם הם לא יהיו בסרטים ומקסימום יכניסו להם משפט אחד כדי שנתהלב מכך שראינו אותם ולא נשים לב שהנוכחות שלהם מיותרת לחלוטין.

סיפור וטון

אני חושב שאחד הדברים העיקריים שהפריעו לי היו הסיפור והטון שריימי בחר לסרטים. קיבלנו בתחילת המאה ה-21 טון שמתאים לסדרות הקומיקס של ספיידרמן שנכתבו איפשהו בשנות ה-60, אם זה מבחינת צילום, תסריט, מונולוגים בפתיחת וסיום כל סרט ואפילו המוזיקה. אנחנו זוכרים את אימו פיטר פארקר רוקד ברחוב כשפל של הטרילוגיה, אבל אי אפשר לומר שלא היו סימנים מעידים לכך. וכהוכחה לכך הסרטון הבא:

 איך זה נגמר? בהקפאת תמונה! וזה אמור להיות הסרט שבו פיטר נמצא בשפל שלו, ואסור לשכוח את הקטעים הבאים: ד"ר אוקטופוס צורח לשמיים ואיתו הזרועות שלו (דארת' ויידר מישהו?), כמות דגלים אמריקאים שלא תבייש סרט של מייקל ביי, חבריו לספסל הלימודים של פיטר מציקים לו על ידי סנוור והסצינה המוזרה במעלית וחוסר הנוחות של החליפה באזור המפשעה. חלק מהקטעים האלו הם מהסרט השני שנחשב בעיני רבים אחד מסרטי הקומיקס הטובים ביותר.  

המשחק של קריסטין דאנסט הוא לא היחיד שניתן להאשים במצב הסרטים האלו, כל כתיבת הייתה די נוראית. התרומה היחידה שלה לסרטים האלו היה בתור הכלי העלילתי שבאמצעותו פותחים את המערכה השלישית – ככל מערכה כזו החלה עם חטיפתה של מרי ג'יין על ידי הנבל כדי לפתות את ספיידרמן למלכודת, למטרה זו דמותה התנקזה. היחסים בינה לבין פיטר אמורים להיות סימביוטיים, היא אמורה לעזור לו במקומות שהוא חלש בהם, לא להיחטף כדי שהוא יוכל להציל אותה, זה מה שהופך אותה לדמות כל כך חזקה. אקח אתכם כמה שנים אל העתיד, אל סרטי "ספיידרמן המופלא", לדעתי האישית הסרט הראשון היה טוב יותר מכל סרטיו של ריימי, אבל זה כבר לדיון אחר. דמותה של גוון סטייסי כן מילאה שם את תפקיד הנערה במצוקה כשהיה צריך אבל היא הייתה הרבה יותר מכך, ביססו לנו מן ההתחלה שפיטר לא חכם כמוה ונזקק לעזרתה יותר מפעם אחת כדי להביס את הנבל.

נחזור לנבלים, גם במקרה שלהם למרבה הצער הסיפור לוקה בחסר. ישנם מספר רב של מאפיינים שחוזרים שוב ושוב בסרטים האלו בקטגוריה הזו: הנבל מתחיל בתור אדם טוב עם קשר אישי לפיטר (האבא של החבר הכי טוב, מנטור, חבר לעבודה), הוא יעבור אירוע מסויים שמוציא ממנו צד אפל שלא לגמרי בשליטתו (הנסיוב שיכול לגרום לשיגעון, זרועות מכניות עם תודעה, חייזר) כדי שנזכור בתוכו הוא אדם טוב, הוא יחטוף את מרי ג'יין אבל לבסוף הוא יגרום למותו בידיו שלו לאחר. זה הסיפור של כל אחד מהנבלים. כמו שאני רואה את זה, ריימי לא התאמץ אפילו בלנסות לחדש את הסיפור. זו הסיבה שאני לא מסוגל לצפות באף אחד מהסרטים האלו שוב ושוב, הם צועקים חוסר מקוריות ושחזור ללא שמץ של בושה.  

אני אתן קרדיט לרעיון אחד שהיה אמיץ ודי מקורי, לגרום לספיידר-מן להרוס את חייו של פיטר עד כדי שהוא יוותר על זהות גיבור העל שלו. נכון, בחוברות הקומיקס הנושא הזה נטחן לא מעט פעמים, אבל אם זכרוני אינו מטעה אותי, זוהי הפעם הראשונה והיחידה שהאדם מוותר על חייו כגיבור ("איירון מן" 3 ו"האביר האפל" יצאו לאחר "ספיידרמן" 2).

ספיידרמן עצמו

מבחינתי, ריימי לא הצליח להעביר את ספיידר-מן של דפי הקומיקס אל המסך הגדול. האקשן והאפקטים היו טובים (למה שאפשר היה להשיג בשנות ה-2000) ובאמת הרגשתי שראיתי את אותו ספיידרמן שאני מכיר נלחם במציאות. הפספוס הגדול ביותר מבחינתי היה האישיות שלו, מלבד חוש העכביש, האקרובטיקה, הכוח, המהירות, השכל והקורים, אחד הכוחות החזקים ביותר של ספיידרמן הוא ההומור שלו. הוא צוחק על האויבים שלו, הוא משגע אותם, מזלזל בהם ובכך גם מוציא אותם מאיזון.

הספיידרמן של מקגווייר לא היה מצחיק, הוא פה ושם זרק כמה בדיחות אבל ההומור לא היה חלק מהותי באישיות שלו ופה טמון אחד הפספוסים הגדולים ביותר של הדמות. מבחינתי לקחת מספיידרמן את ההומור זה כמו לקחת מבאטמן את יכולת הבלשות ומוולברין את הזעם.  

אין שום דבר רע בלאהוב את הסרטים של ריימי או לא לאהוב אותם, באתי לתת פרספקטיבה אחרת. אולי סרטים שאולי לפני 15 שנה נחשבו לטובים ופורצי דרך, ייתכן שהיום כבר לא מחזיקים מים אחרי שהורגלנו לסרטי קומיקס ברמה. בכל מקרה, ברביעי הקרוב נוכל לראות גרסה חדשה של זוחל הקירות, שלפי מה שראינו ב"מלחמת האזרחים" הולכת לכבוש את כולנו. 


נתי אקב

בן 29, גיק הייטקיסט קלאסי. חובב סרטים באופן מושבע. אוהב כל סרט טוב ללא הבדלי אולפן, במאי ושחקנים. שונא שמייקל ביי הורס את הילדות שלי ואת הפריקוולים שהשמידו את מלחמת הכוכבים


קישור קבוע