מעטות הן הסדרות שיגרמו לצופים להכנס למצב של כוננות מלחמה כמו "משחקי הכס". ימים לפני שידור הפרק אזהרות ואיומים נשמעו בכל רחבי הרשתות החברתיות: ראשים יערפו, חרבות ישלפו, בלוקים ואינפולים יגיעו למי שיעז לחשוף ולו פרט הכי קטן מהפרקים לפני שכולם יספיקו לצפות. יש את אלו שמתנזרים מהסמארטפונים עד לצפיית הפרק והאחרים שקמים ב-4 לפנות בוקר (כן, אנחנו מתכוונים אליך, שלי יחימוביץ') כדי לראות את הפרק לפני כולם, אבל מה שבטוח הוא שאין מעריץ של הסדרה שלא מחכה בנשימה עצורה כדי לגלות אחרי שנה ארוכה מה קורה בשבע הממלכות.
העונה הקודמת הסתיימה עם ההכרזה ש"החורף הגיע": הצדדים נקבעו, הגבולות הוגדרו והמעטים שנשארו מהבתים מתכוננים למלחמה האחרונה. אותה מלחמה גדולה שתכריע אחת ולתמיד מי יהיה השליט של שבע הממלכות, מי ישב על כס הברזל והאם הם ישרדו את החורף?
אחרי הכל, זוהי עונה קריטית, מכריעה וגם אחת לפני האחרונה ולכן יש לצפות שנראה לא מעט עלילות שמגיעות לסיומן. עם המחשבה הזאת בדיוק נפתחה העונה באותו חדר בו התקיימה "החתונה האדומה", עם וולדר פריי, החלאה הבוגדנית, מרים כוס יין לכבוד כל בני משפחתו והחיילים שלהם, מהלל את הישגיהם במלחמה. בחיוך מרושע הוא צופה איך אחד אחרי השני הם נחנקים מהיין ונופלים למותם. כמה שניות של דממה ואריה סטארק חושפת את פרצופה האמיתי מתחת למסיכה עם פניו של פריי. היא נראית רגועה, נינוחה, קרירה ובטוחה בעצמה. היא למעשה חיסלה את כל מי שנשאר מבית פריי ואת תומכיו ואנחנו כצופים מרגישים הרגשת ניצחון, פולטים אנחת רווחה, אולי אפילו צוהלים משמחה כשאריה אומרת לניצולה שהיא השאירה מאחור "אם מישהו שואל מה קרה כאן תגידי להם שהצפון זוכר ושהחורף הגיע לבית פריי". סגירת מעגל. וכל זאת עוד לפני כתוביות הפתיחה.
בעודי עדיין מתרגשת מהרצח ההמוני שעכשיו ראיתי עלתה לי המחשבה שאולי יש משהו מאוד מטריד בכך שאנחנו כצופים נהנים לראות נערה שאיבדה את משפחתה, תמימותה והילדות שלה הופכת לרוצחת סדרתית וקרת דם גם אם זה בשם הנקמה. אריה תמיד רצתה להיות לוחמת ולא נסיכה אבל במהלך מסע הנקמה שלה כל שם שהיא מוחקת מהרשימה מייצג עוד חלק שהיא מאבדת מהאנושיות שלה ובשלב זה היא חצתה כמעט לגמרי לצד האפל.
הפרק מעניק לנו לא מעט רגעים דרמטים ורציניים אבל לשם שינוי בתוך כל האפלה הגוברת מעונה לעונה היו גם סצנות מתובלות בהומור ולא רק מהסוג שמעלה חיוך קל על השפתיים אלא צחוק של ממש:
מונטאג' "חייו של סמואל טארלי במצודה" היה אולי קצת דוחה אבל גם מאוד משעשע. סאם המסכן מתרוצץ ממקום למקום ומפנה סירי לילה ומשתדל שלא להקיא היה אומנם הומור מהסוג הנמוך ביותר, אך עדיין ערוך ומצולם באופן קומי שלא אופייני לסדרה בכלל, כשאצבעון ניסה לפלרטט בצורה איומה עם סאנסה היא סיימה את השיחה עם עקיצה משובחת: "אין צורך לומר את המילה האחרונה לורד בייליש, אני אניח שזה היה משהו מחוכם" (באנגלית זה נשמע טוב יותר), כשסרסיי מכריזה בפני ג'יימי שהיא אחרי הכל מלכת שבע הממלכות הוא עונה לה שהיא המלכה של שלוש ממלכות במקרה הטוב (אאוץ'), כשת'ורמונד עושה עיניים בצורה מלחיצה (אך לגמרי היסטרית) לבריאן בזמן שהיא מנסה ללמד את פודריק איך להילחם וגם כשג'יימי ויורון גרייג'וי החליפו סיפורי מלחמה מלאים בעקיצות הדדיות בסגנון של למי יש חרב יותר גדולה כדי להרשים את סרסיי, היה זה יורון שניצח בקרב המילים כשהוא הציע לסרסיי ברית נישואים יחד עם אלף ספינות ושתי ידיים והשאיר את ג'יימי לאכול את הלב (מטאפורית!).
בפינת הפמיניזם הטון של הפרק היה לחלוטין "כוח נשי" בין אם זו סרסיי על כס הברזל, דאנריז שלא מבזבזת זמן בדרגונסטון וצועדת ישר לחדר המלחמה, סאנסה שמפגינה דומיננטיות מול מועצת הצפון ולא מוותרת לאחיה, ליידי מורמונט הקטנטנה שמזכירה לכולם מי הבוס כשהיא מסרבת לשבת ולסרוג בזמן שגברים נלחמים את המלחמות שלה ודורשת אימונים גם לבנות או אריה כש... ובכן, כל דבר שאריה עושה.
בנתיים במעלה המלך מכינים את הקרקע למה שנראה כבלתי נמנע: העימות הכואב והקטלני בין סרסיי לג'יימי כאשר הראשונה נכנסה לתפקיד "המלכה המשוגעת" באופן סופי לאחר סיום העונה השישית. הרגש היחידי שהיא מרגישה הוא זעם והיא נחושה בדעתה להשמיד את כל מי שנמצא בדרכה. ג'יימי מתאבל על מותו של בנו האחרון, טומן. הוא מוצף ברגשות אבל לא מספיק כדי להתעלם מהעובדה המאוד ברורה, סרסיי היא כרגע המלכה בעיקר של עצמה. היא פוצצה למוות חצי מאוכלוסיית מעלה המלך, יש לה אוייבים בכל אחת מהממלכות ולא נשארו לה בני ברית שיאכפו את שלטונה.
ואז נכנס לתמונה יורון גרייג'וי: הוא רוצה לנקום באחיינים שלו שכרתו ברית עם דאינריז לפני שהוא הספיק לעשות זאת ולכן מציע את הספינות שנשארו לו ואת עצמו (בצורה מגונה) לסרסיי וגורם לג'יימי לחרוק שיניים. אך סרסיי אינה משוכנעת ומסרבת להצעתו, הוא מצידו מבטיח שהוא יחזור אליה עם מתנה שתשנה את דעתה, מתנה שהיא ככל הנראה הראש של טיריון על מגש זהב.
במצודה, סאם מגלה שהדרך להפוך למייסטר היא ארוכה ומחורבנת ושהסיפור שלו הוא יותר "לכלוכית" מאשר "היפה והחיה". המלומדים האחרים לא מתרגשים מאיום החורף המגיע ומזכירים שהחומה שרדה גם את החורף הקודם ואת כל המלחמות שקרו באלף שנים האחרונות. לאחר קצת חיטוטים במחלקת הספרים האסורים הוא מגלה שיש מצבור ענקי של זכוכית דרקונים (הנשק היחידי שיעיל מול המהלכים הלבנים) מתחת לטירת דרגון סטון וממהר לשלוח עדכון לג'ון סנואו.
אריה נתקלת בחבורת חיילים מצבא לאניסטר המזמינים אותה לשבת ולאכול איתם, בזמן שהם מתחברים סביב האש וחולקים סיפורי מלחמה, יין ואוכל אריה מצהירה על כוונתה להרוג את המלכה. הם כמובן בטוחים שהיא צוחקת וממשיכים להנות מחברתה.קוראי הספרים יתעכבו על הסצנה עם החיילים ולא רק בגלל שאחד מהם הוא לא אחר מאשר הזמר הבריטי, אד שירן (שידענו שיופיע העונה אבל לא באיזה פרק או באיזה תפקיד) שזכה לא רק לקבל כמה שורות טקסט אלא גם לשיר שיר אשר הופיע בספרים (וספג על הופעתו לא מעט קטילות ברחבי הרשת, שגרמו לו לסגור את חשבון הטוויטר שלו).
השיר "ידיים של זהב" נכתב על ידי דמות של משורר, סיימון סילברטאנג (לשון כסף) שחשף את הרומן האסור בין טיריון לניסטר לשיי, אהובתו הסודית והסוף הטרגי בו טיריון הורג אותה עם שרשרת יד המלך המוזהבת של אביו. כיוון שסיפור העלילה בין טיריון לשיי נחתם בסוף העונה החמישית, סביר להניח שהדמות של שירן היא לא אותו משורר מהספרים ושהשיר לא מתייחס לטיריון אלא דווקא ללניסטר אחר עם יד זהב ואהבה סודית (ג'יימי למתקשים). גם אם השיר אינו בעל משמעות, אלא ממתק קטן שכותבי הסדרה החליטו להעניק לקוראי הספרים, הסצינה הצליחה להיות מרגשת. אריה מצליחה להירגע ולהנות, אפילו אם זה לכמה רגעים, עד כדי כך שהגבולות בין השחקנית, מייזי וויליאמס לדמותה טושטשו וזכינו לראות בחורה צעירה צוחקת ונהנת מהרגע.
הסצינה גם הצליחה להדגיש לאריה שלא כל חייל לאנסיטר הוא אדם נוראי ונתן לנו כצופים כמעט לראשונה לראות את חייהם הרגילים של החיילים הפשוטים שנשלחים להילחם במלחמות הלורדים הגדולים.
איפשהו בצפון, סנדור "הכלב" קליגיין נאלץ להתמודד עם ההשלכות של מעשיו כשהוא, בריק דונדריון ותורוס מוצאים מחסה בבקתה נטושה בה חיו ומתו חקלאי וביתו הקטנה. אותה משפחה נתנה מחסה לקלגיין ואריה איי שם בעונה הרביעית. קלגיין החליט לשדוד את המשפחה תחת הטענה שהם בכל מקרה לא ישרדו את החורף שיגיע, אז למה הם צריכים כסף? ובכן, קלגיין צדק. אכול רגשות אשמה בפעם הראשונה בחייו, קלגיין מחליט לקבור את מה שנשאר מהחקלאי וביתו ולהתנצל בצורה הכי כנה, עקומה ומקסימה שיש על מה שהוא עשה. לאחר מכן הוא נכנס לשיחה תאולוגית עם תורוס ולמרות ספקנותו הוא מסתכל על האש וזוכה בחיזיון של המלחמה במהלכים הלבנים.
אני מודה שהחלק הזה בפרק היה אחד האהובים עלי. המהפך שקלגיין הפך, מרוצח, גנב ואנס חסר לב לאדם מלא רגשות מבולבלים, אכפתיות ואפילו מצפון הוא דיי מדהים. כשחבריו למסע שואלים אותו למה הוא נראה תמיד כל כך מדוכדך הוא עונה בפשטות "ניסיון" וזוהי האמת לאמיתה. חייו של קלגיין הפכו אותו למי שהוא אבל הוא קיבל הזדמנות להמציא את עצמו מחדש ולמרבה ההפתעה זה דווקא תחת השגחתו של אל האור.
לסיום, זה לקח לה רק 6 עונות אבל דאנריז טארגריין סוף סוף חזרה הביתה. עם מעט מאוד מילים, ללא נאומים גרנדיוזים או אפילו קצת התנגדות, מלכת הדרקונים ירדה אל החוף ליד דרגונסטון, המאחז המקורי של בני טארגריין שנכבש לאחר המרד של רוברט על ידי בני משפחת באראתיאון. רק בפרק זה שמתי לב לראשונה לכל מוטיבי הדרקונים אשר נמצאים בכל פינה. דאנריז ללא ספק מלאת רגשות אבל היא לא מראה אותם. הם חבויים מתחת לפני השטח עם פני פוקר חתומים בזמן שהפנים של טיריון מלאות הבעה, הוא נכנס לשם בלב כבד, אולי אפילו מרגיש קצת כמו בוגד ואולי הוא מביע סימפטיה כלפי אם הדרקונים שסוף סוף חזרה לבית הולדתה. היא מצידה צועדת בנחישות לחדר המלחמה ומזמינה אותנו להתחיל...
עוד קרה בפרק: צבא המתים של המהלכים הלבנים שודרג עם גרסת זומבי מפחידה של וונג וונג הענק (ותודה לאל שהם לא לקחו את הודור), בראן ומירה מגיעים לחומה, ג'ורה מורמונט עדיין חי (אבל בקושי) כשהיד שלו כמעט כולה מכוסה בקשקשת אפורה והוא מטופל או כלוא במצודה ורגע פאנגירל קטן לראות את השחקן ג'ים ברודבנט (פרופסור סלאגהורן מסרטי הארי פוטר) בתפקיד הארצ'מייסטר, המנטור של סאם במצודה.
מבחינתי זה היה פרק מצויין (דיעה שנויה במחלוקת אני מודה), כל כך הרבה קרה ועם זאת, לא הרגשתי מואצת. הסיפור לא נדחס לתוך מגבלת זמן. כל הכלים הוצבו על הלוח. המחנות התאגדו והקווים הוגדרו. הדמויות קיבלו את הבמה שלהם לספר את הסיפור אבל השאירו טעם של עוד ולא יכולתי לבקש פתיחה יותר מוצלחת לעונה.
קשה לי לדעת אם הפרקים הבאים יצליחו לשכפל את ההצלחה, מכאן אפשר או ליפול ולהתרסק או לצבור תאוצה ולעוף לשמיים.מה שבטוח, זאת הולכת להיות עונה מלאת הפתעות. החורף כבר כאן.
ניצן ניקי מור
בת 34, מורה לאנגלית, חובבת קולנוע, טלויזיה, קומיקס, היאבקות ואופנה. שואפת השראה יומיומית מבאפי סאמרס והרמיוני גריינג'ר. אמא לכלבים, אספנית כפייתית ומכורה לקינוחים מושחתים.
האם העונה החדשה של Stranger Things מצליחה לשמר את הרוח הכיפית ואת הדמויות המעולות? ביקורת **כוללת ספויילרים** לעונה השלישית.