אם אתם כמוני, אתם אוהבים לשקוע לתוך העולם שהסרט שאתם צופים בו מציג לכם – הדמויות, הסיפור, הצילום, האפקטים וכל המרכיבים המעשיים דוהים לרקע וכל מה שנשארת היא החוויה. ואם יש לכם את המזל הגדול לצפות בסרט טוב – החוויה היא לא פחות ממדהימה, כזו שנשארת אתכם הרבה אחרי כותרות הסיום (או סצינת הפוסט קרדיטס).
בסרט יש המון חלקים שונים ואחת הסיבות הגדולות (אם לא "הסיבה" ב "ה" הידיעה) להפיכתו של סרט מסתם "סרט" ל"חוויה" של ממש הוא הבמאי. יש המון בימאים מוצלחים יותר ופחות ברחבי העולם, רבים מהם טובים בדברים מסוימים (וקצת פחות בדברים אחרים) ובהינתן חומר טוב לביים כנראה שיוציאו סרט נחמד מתחת לידיים. אבל יש גם בימאים שהם אמנים אמיתיים, כאלו שיכולים לקחת גוש חימר וליצור ממנו מאסטרפיס קולנועי אמיתי – כאלו אין המון, ולכן, ברוב המקרים, כשיוצא סרט של אחד מהם מדובר בסרט שהוא בגדר "מאסט".
לכבוד יציאת "בייבי דרייבר" החלטנו לעבור על כמה מאותם במאים ועל ציוני הדרך החשובים בקריירה שלהם, כשהסיבה תתברר בסיום.
אבל… לפני שנתחיל את הרשימה חשוב לנו לציין רק שמדובר בדעה, אתם יודעים – הדבר הזה שיש לכולנו, ויכול להיות שיהיה שונה מאדם לאדם… אז לפני שאתם מתחילים לשרוף בובות וודו בדמות האייקון של גיקסטר חשוב שתדעו שאנחנו לא מזלזלים בחשיבות ההיסטורית של אייזנשטיין או גריפית, בגדולתם של אורסון וולס או צ'רלי צ'פלין, לא חושבים לרגע שפרנסיס פורד קופולה לא תרם המון (כולל את שפיותו הזמנית) למסך הכסף ואפילו מוכנים להכיר בעובדה שלמייקל ביי מדי פעם מתפקשש איזה סרט טוב. זאת פשוט דעתנו, הרשימה שלנו, ואפילו ממנה היינו צריכים להשמיט כמה שמות שראויים להיום שם.
ואחרי שאמרנו את כל זה… כמובן שאי אפשר להתחיל לדבר על הקולנוע המודרני כפי שאני מכירים אותו בלי להתחיל עם השם הראשון ברשימה שלנו ומשם בסדר כמעט כרונולוגי נמשיך לשאר השמות:
אלפרד היצ'קוק – הוא נחשב לאבי המתח והאימה המודרניים תודות לסרטים כמו "רבקה", "פסיכו", "הציפורים", "חלון אחורי", "ורטיגו", "פרנזי" ועוד עשרות כמותם, אבל הוא אחראי לא רק לכמעט שישים סרטים לאורך יובל שנות קריירה, אלא גם להמצאתן של אינספור טכניקות צילום, עריכה ואפילו שימוש באותן טכניקות כדי ליצור את התחושות המבוקשות אצל הצופים, כך שמעבר להשגיו המוחשיים הוא נחשב כראשון שהשכיל להשתמש בפסיכולוגיה כדי להגיע לתוצאות. מבקר הקולנוע המפורסם ג'ון ראסל טיילור אמר פעם שהיצ'קוק היה איש בריטי ממוצע, בן למעמד הביניים שלגמרי במקרה היה גם גאון אומנותי, ואנחנו יכולים רק להסכים ולהודות לו על כך.
מרטין סקורסזה – יותר מ 50 שנות קריירה הן הרבה זמן לכסות כל נושא שרק תרצו, וסקורסזה בהחלט עשה זאת לאורכה ורוחבה של הקריירה שלו – החל מסרטיו המוקדמים "רחובות זועמים", "נהג מונית" ו"השור הזועם" שכבר כאשר יצאו נחשבו לסרטים קלאסיים והזמן לא הפחית מאיכותם, ועד לסרטיו האחרונים כמו "שאטר איילנד" או "הזאב מוול סטריט". סקורסזה אולי לא המציא מחדש אספקטים קולנועיים במהלך יצירותיו אבל נחשב לבמאי ששם דגש עצום על הוצאת הופעות מדהימות משחקניו ומיצירת מונולוגים ודיאלוגים שאין להם שני, וצריך רק להסתכל על רשימות הציטוטים הגדולים בהיסטוריה של הקולנוע כדי לראות את טביעת האצבע המדהימה שלו על הקולנוע המודרני.
סטיבן ספילברג – מכל השמות ברשימה הזו, ספילברג הוא אולי השם הכי מוכר והכי "גדול", ויש לכך סיבה טובה - סרטיו של ספילברג הרוויחו למעלה מ 9 מיליארד דולר בקופות, והוא נחשב לאבי "שובר הקופות" המודרני. עידן שהחל, הלכה למעשה, עם "מלתעות" ורק הלך ונהיה ברור יותר עם סרטים כמו "אי.טי", סדרת אינדיאנה ג'ונס ו"פארק היורה". אבל ספילברג יודע גם לביים סרטים דרמטיים מדהימים כמו "הצבע ארגמן", "להציל את טוראי ריאן", "רשימת שינדלר", "מינכן" ועוד כמה וכמה. כששאלו את ספילברג אגב מי היו הבמאים האהובים עליו הוא ציין שבילדותו היה נוהג להבריז מבית הספר כדי לראות סרטים של היצ'קוק ואפילו התפלח לאולפנים בהם היצ'קוק ביים מספר סרטים כדי לראות את המאסטר בפעולה – גדולה שמעריכה גדולה.
ג'ורג' לוקאס – קשה מאוד להזכיר את ספילברג בלי לדבר כמובן גם על לוקאס, אחרי הכל שיתפו פעולה בכמה וכמה סרטים. אולי קשה להאמין, אך לוקאס ביים בסך הכל שישה סרטים לאורך כל הקריירה שלו (או לפחות קיבל קרדיט רק על שישה, כשקיים ויכוח לגבי מידת תרומתו לארבעה נוספים). אז מדוע הוא ברשימה כזו? ובכן שתי סיבות עיקריות – לוקאס נחשב כחלוץ האפקטים הקולנועיים כפי שאנחנו מכירים אותם כיום, כשרבים מהם פותחו עבור "מלחמת הכוכבים", אבל הוא לא הסתפק בכך ויכול להיות שבעצם ג'ורג' לוקאס הוא אבי המרצ'נדייזינג כפי שאנחנו מכירים אותו. אז נכון שסרטיו האחרונים לא זכו למחמאות (בלשון המעטה) אבל לפני שאתם ממהרים לשרוף בובות וודו בדמותו – נסו לדמיין סרטי קולנוע בלי האפקטים שהוא יצר ונשמו עמוק.
קוונטין טרנטינו – בניגוד לרוב הבמאים ברשימה שלנו שיוצרים חומרים מקוריים (עד כמה שניתן) בסגנון מקורי, סרטיו של טרנטינו מאופיינים בסצינות, צילומים, ודיאלוגים שנעים בין מחוות קטנות לגניבות חסרות בושה מסרטים ובמאים אחרים. ועדיין, אי אפשר שלא להכניס אותו לרשימת בימאים ששינו את הקולנוע המודרני או השפיעו עלי. סרטים כמו "כלבי אשמורת", "ספרות זולה", "קיל ביל" ו "ממזרים חסרי כבוד", כולם מכילים עשרות קריצות להיסטוריה הקולנועית שטרנטינו כל כך אוהב – מסרטי גנגסטרים, דרך סרטי בלקספלוטיישן ועד מערבוני ספגטי. טרנטינו גם משתמש בטכניקות "ישנות" בסרטיו ואם מתעלמים לשניה מהגסויות וההיפר-אלימות של סרטיו מגלים בימאי שהוא פשוט היסטוריון קולנועי אשר שילב את העובדה הזו בכל יצירותיו.
כריסטופר נולאן – ככל שמתקרבים ליוצרים שהם צעירים יותר ובעלי קריירה קצרה יותר כך קשה יותר לכנות את אותם יוצרים "אגדות", אבל במקרה של כריסטופר נולאן ניתן בהחלט לחרוג מהכלל הזה ולצאת מנקודת הנחה שגם אם לא ייצור סרט נוסף עד סוף ימיו, הסרטים שיצר ידברו בעד עצמם – "ממנטו", טרילוגיית "האביר האפל", "התחלה", "בין כוכבים" - רובם ככולם סרטים מרתקים, כל אחד מסיבה אחרת. רבים המבקרים שמשווים בין נולאן לספילברג הן מבחינת הסגנון והן מבחינת מסלול הקריירה שלהם. הזמן כמובן יגלה לכולנו אם לנולאן נכונה קריירה ארוכה ופורייה באותה מידה, אבל בנתיים הוא מהבימאים המודרניים הבודדים שכל סרט שלו הוא אירוע שלא ניתן להחמיץ, וכזה שלא פוחד להמציא את עצמו מחדש עבור כל אחד מסרטיו, הוא גם בין הבודדים ברשימה זו שאחראי כמעט תמיד על התסריט שהוא מביים (לפחות במידה מסוימת, לעיתים עם אחיו הצעיר).
שישה בימאים גדולים - היינו יכולים לעצור כאן בקלות, אבל היינו רוצים להסתכל קצת לעבר העתיד ולהזכיר שם אחד נוסף שאנחנו חושבים שבהחלט ייתכן שבעוד עשור או שניים יהיה מגדולי הבימאים, או שלפחות יהיה בימאי שממשיך להנפיק לנו סרטים שהמילה הכי טובה לתאר אותם היא "כיף".
אדגר רייט. כן, אדגר רייט. למקרה שלא שמעתם עליו יותר מדי הנה רשימת הסרטים שהוא ביים נכון לכתיבת שורות אלו – "SHAUN OF THE DEAD", "HOT FUZZ", "SCOTT PILGRIM VS THE WORLD", "THE WORLDS END", "BABY DRIVER" – וכן, הסיבה שלא כתבנו בעברית היא שלרוב לסרטים האלו ניתנו שמות מזעזעים במיוחד. אז נכון שיש לאדגר רייט רק חמישה סרטים מלאים מתחת לחגורה (ועוד סרט סטודנטים אחד) אבל באותם חמישה סרטים הוא הוכיח את עצמו כבמאי מלא חזון, עם סטייל ייחודי מאוד, וכזה שלא מפחד להלחם על הדברים שהוא חושב שצריכים להיות בסרטים שלו – אחרי הכל זו הסיבה שבגללה פוטר מבימוי "אנט-מן" של מארוול. יש לו עוד כברת דרך ארוכה לעבור לפני שיוזכר באותה נשימה עם ששת הקודמים ברשימה הזו, אבל תנו לו זמן ואנחנו משוכנעים שהוא יכלל בה בעתיד המאוד קרוב, ואם אתם רוצים לראות איך נראה סרט פעולה מודרני כשנותנים לבמאי חסר פחד עם הרבה חזון את החופש לביים סרט כמו שהוא רוצה וחולם – לכו לראות את "בייבי דרייבר" בסוף השבוע הקרוב.
רשף שייר
נשבע אמונים לג׳וס ווידון, אארון סורקין ורוב תומאס ולכן רוב החלומות שלו מתנהלים בדיאלוג שעף ב 100 קמ״ש פר סצינה, וזאת כנראה חלק מהסיבה שבגללה הוא תמיד עייף. חונך כטרקי, אבל אוהב גם את בבילון 5 ושאר סדרות המד״ב, במעט הזמן החופשי שלו מתכנן איך ליצור מכונה שתמתח את שעות היום ותאפשר לו לראות יותר סרטים וסדרות
גיקסטר מחלקת כרטיסים זוגיים ל'משפחת אדמס 2'?