אי אפשר במקרה של הסרט הזה שלא להתחיל מהשורה התחתונה - "וונדר וומן" הוא אחלה סרט! אחרי ציפייה של שנים, חששות בעקבות הנפילות היחסיות של הסרטים הקודמים של די.סי.קומיקס ("איש הפלדה", "באטמן נגד סופרמן" וכמובן "יחידת המתאבדים"), מעקב צמוד אחרי כל ראיון עם - וכל נבואה שנאמרה על - גל גדות, אפשר לנשום לרווחה. הסרט הוא לא כישלון! הוא לא חף מבעיות, אבל הוא סרט מאוד מהנה, מאוזן ולגמרי שווה צפיה.

למי שחי במערה בשנים האחרונות ולא שמע כלום על הסרט - גל גדות ("מהיר ועצבני" 4-7) לוהקה לתפקיד דיאנה פרינס, הלא היא וונדר וומן. בסרט "באטמן נגד סופרמן" היא הופיעה בחלק האחרון והרימה את הסרט מהקרשים. כשגל גדות הופיעה הקהל מחא כפיים בהתלהבות, וחשבתי שזה ענין של גאווה לאומית. אבל חבר שראה את הסרט בלונדון סיפר שהתגובה שם היתה זהה! אחרי ביקורות של גיקים מרחבי העולם שגל לא מספיק "אמזונה" ויותר מידי דוגמנית, 7 דקות על המסך הספיקו והעולם הסכים לתת לה צ'אנס.

החלק הכי מהנה בעיני בסיפורי גיבורי-על הוא השלב שבו הגיבורים מגלים את הכוחות, וחשוב מכך, את המגבלות שלהם. אנחנו הצופים מלווים את התהליך הזה עם ההתרגשויות והתסכולים של הגיבור על המסך. בסרטי ההמשך לרוב הגיבור יכול להפתיע בעוד פיצ'ר אחד שהוא לא למד קודם, אבל הסיפור פחות מלווה התפתחות משמעותית באישיות של הגיבור. בעיניי החדשנות מרתקת יותר. ב"וונדר וומן" אנחנו מלווים את דיאנה הילדה שגדלה באי מבודד מלא כולו בנשים לוחמות שלפי הנבואה יהיו אלה שיצילו את העולם מזעמו של אל המלחמה, אריס. מתישהו בעתיד… אמה של דיאנה היא המלכה היפוליטה (קוני נילסן, "גלדיאטור") ודודתה, הגנרל אנטיופה (רובין רייט, "הנסיכה הקסומה", "בית הקלפים") אחראיות על גידולה. הן מספרות לה מעט מאוד על העולם שבחוץ ויותר על האגדות והאלים. כשהיא מתבגרת היא מבחינה במטוס שמתרסק ליד האי ומצילה את הטייס, סטיב טרבור (כריס פיין, "סטאר טרק") שמסתבר שהגיע הישר ממלחמת העולם הראשונה לאי הקסום. זו הפעם הראשונה שדיאנה פוגשת אדם ממין זכר, וגם הפעם הראשונה שהיא מתוודעת לכך שיש עולם שלם שהיא לא מכירה.

בחצי הראשון של הסרט התפקיד של פיין הוא מעין מדריך עבור דיאנה, ועבורינו הצופים, כשהוא לומד על אורחות חייהן של האמזונות ועוזר לדיאנה להבין את העולם של 1918. בהמשך התפקיד שלו משמעותי יותר ותואם מאוד את כל הרעיון מאחורי הקומיקס והדמות של וונדר וומן. למרות שהיא אמזונה לוחמת, היא לא נגד גברים ולא שונאת אותם, רק לא מבינה מדוע בכלל קיים אי השוויון בינם לבין נשים. למרות כוחותיה המיוחדים היא לא מתנהגת בעליונות (בניגוד לת'ור וסופרמן) כלפי בני האדם האחרים שסביבה. מטרתה כאמזונה היא לגשר בין עולם הנשים לגברים, ולהביא להרמוניה בינהם.

מי שהמציא את הדמות של וונדר וומן הוא וויליאם מולטון מארסטון. אמריקני שסיים תואר בפסיכולוגיה בשנת 1921 באוניברסיטת הארווארד. מארסטון התעניין גם במדע ובשילוב שני תחומי ענין אלה הוא המציא את גלאי האמת הראשון בהיסטוריה. בניסויים שערך עבור הגלאי, הוא מצא שנשים יותר כנות ושוחרות שלום מגברים, ומאותו יום הוביל את הרעיון הפמיניסטי לכל מקום אליו הגיע. ב-1940 הוא הוזמן לייעץ לחברת די.סי. קומיקס על האספקטים החינוכיים של החוברות שהם מפיצים, ומהר מאוד הוא הביע את מורת רוחו על כך שאין אף גיבורה נשית בעולם הנרחב של גיבורי העל. המו"ל של די.סי, מאקסוול צ'ארלס, אמר לו שהוא מוזמן להמציא דמות כזו, ויחד הם הגו את דמותה של דיאנה פרינס. הנסיכה הלוחמת המצוידת בחרב, מגן ולאסו האמת (ג'י, מאיפה בא לו הרעיון הזה?). בתחילה הכניסו אותה כדמות שולית בחוברת אחרת, אך קהל הקוראים קיבל אותה באהבה והיא קיבלה מהדורה משל עצמה.

במאית הסרט, פטי ג'נקינס, עסוקה בבימוי סדרות טלוויזיה מאז 2003, וזה למרות שסרטה הראשון - "מונסטר" היה הצלחה גדולה, וגם הוא עסק בהעצמה נשית, במידה מסוימת. התחושה היא שהאולפנים לא הסכימו בשום אופן לתת לגבר לביים את הסרט הזה, ובחנו רק נשים לתפקיד (כולל אנג'לינה ג'ולי). מסתבר שאני לא מבין כלום והמפיקים כן, כי הסרט מבוים בעדינות ורוך כשצריך, לוחמנות ותזזיתיות כשנדרש. יש בו הומור (תודה לאל!!!) ויש בו רגישות. קטעי האקשן שלו לא נופלים מאף סרט אקשן אחר ואפילו עולים על רבים מהם, בעיקר בכוריאוגרפית הקרב בה משתתפות האמזונות. כמו כן, נראה שאולפני DC גילו לראשונה שיש יותר משני צבעים בעולם, והעולם (או לפחות אי האמזונות) הוא צבעוני, מעניין ובהיר.

מה שעובד כל כך טוב ב"וונדר וומן" הוא שהיא לא מושלמת. היא לא יודעת הכל ולא מצליחה בכל דבר על הניסיון הראשון. וזה גם משהו שאפשר להגיד על הסרט. הוא לא מושלם: גל גדות, יפת מראה ומקסימה ככל שתהיה, היא לא שחקנית מאוד טובה עדין. בקטעי הפלירטוטים והשיחות האישיות היא מצוינת. בקטעי האקשן הוא מופלאה, אבל בהבעת רגשות היא עדין לא שם. דמותה של רובין רייט אומרת לאמה של דיאנה שגם היא אוהבת את הילדה, ועומק הרגשות שמתפוצצים ממנה במשפט אחד מגלים עד כמה המשחק של גדות יבש לעומתה. נשות האי מדברות במבטא שאמור להיות ים תיכוני/יווני, כנראה כדי להשתוות למבטא הקל של גדות, אבל הילדה (המתוקה!) שמשחקת את דיאנה הצעירה התברכה במבטא בריטי.

מצער לראות שדווקא ה-CGI בחלק הקרבות נראה יותר מידי כמו אנימציה ולא עיבוד תמונות במחשב. במקום להתבסס על הרבה פעלולים פיזיים, היוצרים בחרו להשתמש באפקטים ממוחשבים באופן ניכר מדי. בסופו של דבר התוצאה היא קטעי אקשן שנראים מלאכותיים ולעיתים לא מצליחים לסחוף כמו סצנת אקשן ריאליסטית.

חלק מהמלווים של דיאנה לחזית המלחמה הם חייל סקוטי ומרגל טורקי. לשם מה, למען השם, החייל הסקוטי מסתובב בחצאית קילט והמרגל עם תרבוש?!

התמימות של דיאנה מוצגת במלוא הדרה לאורך הסרט, ואני לא יכול שלא לתהות, מה היה קורה אם טייס גרמני היה מתרסק לאי הסודי ומספר לדיאנה שהם רוצים להציל את העולם ע"י זה שישתלטו עליו. האם היא היתה עוזרת לגרמנים לנצח את המלחמה? הסרט אמנם אנטי מלחמתי אבל דיאנה וחבריה לא נרתעים מלהרוג חיילי אויב על ימין ועל שמאל. נצטרך לחכות לגרסת מולטיוורס כלשהי כנראה.

הסרט מאוד מהנה, לכל אורכו, אבל הוא לא מפסיק להטיף לנו הצופים כמה מלחמה זה דבר רע (וואו, תודה על האבחנה), שנשים צריכות שיוויון זכויות והזדמנויות (הבנו די בהתחלה, לא צריך פטיש 5 קילו בראש כל 10 דקות כדי להזכיר לנו את זה), שלבני מיעוטים מגיעות הזדמנויות שוות… יש דבר שנקרא - יותר מידי פוליטיקלי קורקט, וזה קורה כאן.