יש סרטים שמיד אחרי שאתה רואה אותם אתה מחכה לסרט המשך. זה קורה ללא מעט סרטים שמצליחים בקופות וזאת ממספר סיבות: לאולפנים נוח להסתמך על דמויות ועולם שהקבל כבר התאהב בהם, קל יותר לשווק סרטי המשך כי בשניה שהגיבור שלך מופיע על המסך, אם זה בטריילר או בפוסטר, אתה כבר מרגיש רצון להיפגש שוב, בהנחה שהמפגש הראשון זכור לטובה.

מעטים יותר הם הסרטים שזוכים להפוך לסדרת סרטים שמצדיקה עוד ועוד המשכים ומכאן להפקה ישנם אתגרים נוספים ; שינויים בצוות השחקנים שלא יכולים/רוצים להתחייב לסרטים נוספים בסדרה, עיין ערך "ג'יימס בונד" או במאי שלא שמעוניין להמשיך לפרויקטים אחרים, בדומה לרידלי סקוט שלאחר "הנוסע השמיני" הראשון, החמישי והשישי. תסריטאים מתחלפים, לוקיישנים משתנים, התערבות האולפנים היא כוח שאין לזלזל בו ועוד גורמים רבים שלא יכולים להישאר מלוכדים וגורמים לסרטי ההמשך להיות חסרי אחידות ולרוב לא להשתוות ברמתם במקור.

הסרט הראשון בסדרה, "שודדי הקאריביים : קללת הפנינה השחורה" יצא בשנת 2003 והיה אחד הסרטים המרעננים שהצליחו לקחת ז'אנר נכחד ולעורר אותו עם אפקטים והומור, עובדה מפתיעה בכך שהסרט היה מבוסס על מתקן בפארק שעשועים. הסרט היה הלהיט של הקיץ באותה שנה, הרוויח למעלה מ-300 מיליון דולר בשנה, מה שסגר את השאלה, האם נקבל סרט המשך?

בשנת 2006 חזרו קירה נייטלי, אורלנדו בלום וג'וני דפ לסרט ההמשך, "שודדי הקאריביים : תיבה של איש מת", שסבל מהסימפטומים של סרט המשך אבל המשיך את ההצלחה הכלכלית עם יותר מ-420 מיליון דולר בארה"ב ומעל מיליארד דולר בכל העולם.שנה לאחר מכן קיבלנו את הסרט השלישי, "שודדי הקאריביים : סוף העולם", שהיה אמור להיות האחרון בסדרה והמשיך את הסיפור שהסתיים בתיבה של איש מת. הסרט השלישי נפל נפילה גדולה יותר מקודמו ולא היה ניתן להתעלם מהזלזול בצופים. הסיפור היה מטופש, האפקטים היו בינוניים, אבל גם במקרה הזה, אנחנו מדברים על רווח של 310 מיליון דולר רק בארה"ב.

לאחר הפרק השלישי הסדרה לקחה פסק זמן וטוב שכך. הבמאי של שלושת הסרטים הראשונים, גור ורבנסקי הודיע שהספיק לו, אורלנדו בלום וקירה נייטלי הודיעו שגם הם לא יחזרו למותג והסרטים של ג'וני דפ לא זכו להצלחה ביקורתית כלל : "צ'ארלי בממלכת השוקולד", "אליס בארץ הפלאות", "צ'ארלי מורדכיי" וכשרונו החל להיות מוטל בספק. אבל למרות כל אלו דיסני לא יכלו לוותר על ביצת הזהב שלהם וכך קיבלנו את "שודיי הקאריביים : זרמים זרים". דיסני העניקו את המושכות בידיו של רוב מארשל ("שיקאגו", "זכרונותיה של גיישה"), הסרט המשיך את המגמה של כישלון ביקורת אבל הרוויח מספיק כסף כדי לפנות את הדרך לסרט החדש בסדרה, "שודדי הקאריביים : נקמתו של סאלאזר". במידה והסרט ירוויח מעל 750 מיליון דולר (כנראה שהוא יעשה זאת) הפרנצ'ייז יעקוף את "מלחמת הכוכבים" ויציב את עצמו במקום החמישי ברשימה של הסרטים המרוויחים ביותר בעולם, זאת לפחות עד דצמבר...

הסרט נפתח עם שתי מערכות מאוד מושקעות ומהנות מבחינת אפקטים והתלת מימד מצליח להיות מושקע לכל רגעי הסרט. אחרי הכל שאתה תחת המטרייה של דיסני, כסף הוא לא בעיה. אבלב הבעיה בסרט החדש לא נעוצה בפן הטכני, אלא במקום חשוב הרבה יותר, הסיפור. במהלך כל הסרט, נראה שהסיפור לא מצליח לסחוף ולו לפעם אחת. גם אחרי שמצליחים להבין מי נגד מי ומנסים לעקוב אחר העלילה, מערבבים לנו את הכוחות הפועלים בסרט שוב ושוב ונראה שהסיפור נזרק מהחלון, כל עוד מראים לנו אפקטים יפים.

ג'ק ספארו עצמו נראה הפעם יותר שיכור מכל דבר אחר. ההליכה המצחיקה שלו לא נראית כמו התנהגות אקסצנטרית אלא התמודדות עם יותר מידי אלכוהול בדם. הכריזמה שהפכה אותו לשודד הים המוצלח ביותר בקאריביים, אבדה עד שמה שנשאר הוא פיראט רגיל שלא מצליח לסחוף אחריו צוותים עד לקצה העולם. ספארו נפל לשגיאה הגדולה של אינדיאנה ג'ונס מהסרט הראשןם – איתו או בלעדיו הכל כנראה היה מתרחש אותו הדבר.

למשימת הבימוי נבחרו הפעם צמד במאים נורבגים עם מעט מאוד ניסיון, ג'ואכים רונינג ואספן סנדברג שלהיט הגדול ביותר שלהם עד היום היה "שודדות" מ-2006 עם סלמה הייק ופנלופה קרוז, בחירה תמוהה אבל התוצאה הסופית מראה שמבחינה ויזואלית לפחות הם העלו את הסדרה ברמה אחת. מבחינת סיפור, זה פחות השתלם.

אורלנדו בלום וקירה נייטלי חוזרים כקישוט לסיפור מסגרת ולא יותר מזה, רק כדי שאפשר יהיה לשים את השם שלהם על הפוסטרים ולתת לצופים לחשוב ששוב יהיה סיפור רומנטי מתובל בהרפתקאות שודדי הים.

אם יש משהו שלמדנו מהסדרה, הוא שאם הסרט ימכור מספיק, לא מדובר בפעם האחרונה שנראה שודדי ים עם איילינר.

שורה תחתונה

סרט קיץ שמקדים במעט את זמנו. אם כבר הולכים אז שווה להשקיע בתלת מימד אבל לא לצפות שהתסריט יהיה מועמד לאוסקר.