יש לי חיבה לסרטים שמבוססים על ספרים. אני מרגיש שלרוב הדמויות בסרטים אלה יהיו מהודקות ועמוקות יותר, על אחת כמה וכמה אם הסופר עדין בחיים והיה שותף להפקה. רק תשוו את אלזה או מואנה של דיסני לגיבור הסרט הזה, ותבינו שלמרות המאמצים של דיסני, הדמויות שלהם הן לא יותר מפלקט. את הספר "7 דקות אחרי חצות" לא קראתי, אבל התחושה היתה שהסיפור לא איבד הרבה בעיבוד הקולנועי, לא מעט תודות לעובדה שהסופר הוא התסריטאי הראשי. הספר זכה ב-2012 בשני פרסי "ספר הילדים הטוב ביותר באנגליה" אחד לסיפור ואחד לאיורים שמלווים את הספר.
הסרט מספר על קונור אומאלי (לואיס מקדוגל שזו תפקידו הגדול הראשון), נער בריטי שמתמודד עם קשיים בחייו האישיים, בעיקר בבית ובבית הספר. בעודו מאייר בחדרו בלילה, קמה לחיים מפלצת בדמות עץ ענק שנמצא לא רחוק מחלון חדרו. טיב מערכת היחסים בין המפלצת לילד לא מתבהר מיד וזה אחד החלקים הטובים שבסיפור.
שם הסרט במקור, ""A Monster Calls משאיר מסתורין סביב השאלה האם הילד הוא זה שצריך את המפלצת או שזו היא שצריכה אותו. ולמרות ההקדמה המבטיחה הזאת, הסרט הזה כנראה לא יזכה בפרס מרכזי, מלבד אולי לעיצוב האמנותי.
האחראי על העיצוב בסרט הוא יוג'יניו קבאלרו המקסיקני, שהיה אחראי גם על העיצוב האמנותי בסרט "המבוך של פן" ודי קשה לפספס את הדמיון בין השניים. מפלצת העץ נראית מעולה! אני מתפתה להגיד שה-CGI אפילו יותר טוב מגרוט ("שומרי הגלקסיה"), לאחר שזה נאמר, אני כרגע אגן על עצמי ממעריצי מארוול עצבניים. הסצנות בהן קונור מאייר מצולמות קרוב יותר כל פעם עד כדי מאקרו קלוז-אפ מהמם על תהליך היצירה. קטעי אנימציה בטכניקה של צבעי מים משובצים בסרט ונראים כמו אנימציית מנגה מערבית, והכל מתחבר יחד לחוויה ויזואלית שגורמת לך לשקוע בכיסא בהנאה והשתאות.
הבעיה הגדולה של הסרט היא מיקוד הקהל שלו. הסרט נפתח במשפט שמסכם את חוויית הצפייה בו - "זה סיפור על נער, מבוגר מכדי להיות ילד וצעיר מכדי להיות גבר." וכך גם הסרט. הבעיות איתן צריך קונור להתמודד אינן בעיות קלישאתיות של נער טיפוסי. יש בו חלקים קצת מפחידים וקודרים שלא מתאימים לילדים קטנים (מתחת לגיל 10) וקטעי דרמה ממושכים שיגרמו לקטנים לאבד ריכוז וענין בסרט. למבוגרים הסרט מאוד מפנק בצד האמנותי אבל הצד הסיפורי לא מפותח מספיק כדי להוות גירוי הולם. נראה שהסרט מיועד רק לבני העשרה שנשארה בהם תמימות שלא נשרפה בסרטי אקשן ואימה שהקהו את כל חושיהם, או לחובבי עיצוב בכל גיל.
מבחינת "באר הרעיונות של הוליווד" החזרה לספרי ילדים נראית כמו רעיון טוב. בשנה האחרונה ראינו עוד סרטי ילדים מבוססים על יצירה ספרותית, כמו "המעון של מיס פרגרין לילדים משונים" של טים ברטון ו"העי"ג -ענק ידידותי גדול" של סטיבן שפילברג, אבל למרבה הצער נתוני הקופות לא מגבים את הטרנד הזה. שלושת הסרטים האלה הפסידו כסף לאולפנים שהפיקו אותם.
את קונור משחק לואיס מקדוגל. בסרטי ילדים האתגר הוא למצוא שחקן צעיר שיכול להחזיק סרט שכזה כשהוא נמצא כמעט בכל סצנה. במקרה הזה, האתגר נענה. מי שעזרו לו להראות כל כך טוב הם פליסיטי ג'ונס ("רוג אחת : סיפור מלחמת הכוכבים", "התיאוריה של הכל") בתפקיד אימו החולה, במשחק עדין ומאופק. סיגורני וויבר ("הנוסע השמיני") סבתו הקשוחה, ויותר מכולם, ליאם ניסן ("חטופה") שמדבב את העץ המפלצתי שמזכיר הכלאה בין גרוט לאופטימוס פריים ומקריין של הסיפורים בקטעי האנימציה.
נקודת אור מבחינתי היא שהבמאי, ג'יי איי באיונה, שביים גם את "הבלתי אפשרי" (סרט מבוסס על סיפור אמיתי על משפחה באסון הצונאמי בתאילנד), נבחר להיות הבמאי של סרט ההמשך ל"עולם היורה", והוא לקח איתו את יוג'יניו קבאלרו. מעניין לראות מה השניים האלה יצליחו לעשות עם תקציב הוליוודי מנופח.
שורה תחתונה
ויזואליות מופלאה בסרט על מפלצת לא ממש מפחידה, בסרט ילדים לא ממש לילדים.
יורם לשם
בן 47. חובב פנטזיה ומד"ב מכל הסוגים. רואה הרבה יותר מידי טלוויזיה, לדעת המקורבים אליו. הכי מתחבר בגיקסטר לכפתור Older.
מקום שקט 2 עולה לאקרנים, וגיקסטר מפנק אתכם בכרטיסים!