בכל מה שנוגע לביקורות סרטים אני מנסה לעמוד בקו מנחה אחד, אני לא אשקיע יותר מ-500 מילה על מנת לסקר סרט רע. הסיבה לכך, פשוטה להבנה, אם כבר סבלתי זמן ממוצע של שעה וחצי עד שעתיים בצפייה בסרט, אני מעדיף לקצר כמות הזמן שהסרט הזה ייקח לי מחיים, ראו ערך, "יחידת המתאבדים". גם ב"תברח" החלטתי לכתוב ביקורת קצרה, אך לא בגלל הסיבה שצוינה בפסקה הקודמת. החלטתי לכתוב ביקורת "יחסית" קצרה על הסרט האלמוני, מקורי, מפתיע והמבריק הזה כי אני לא רוצה לחשוף ולו פרט מזערי של עלילה, תחושות והרגשות שהציפו אותי במהלך השעתיים המדהימות האלו. "תברח" הוא מסוג הסרטים שצריכים להיכנס אליהם נקיים, בלי לקרוא את תקציר עלילה ארוך שחושף פרטים או לצפות בטריילרים. ככל שתדעו כמה שפחות על הסרט הזה, רכבת ההרים שהוא הולך להכניס אתכם אליה, תהיה מטריפה יותר.
הסרט נכתב ובוים על ידי ג'ורדן פיל (שזהו סרטו הראשון כבמאי), חלקכם ייתכן שמכירים אותו כחצי השני של הצד הקומי, קי ופיל (Key And Peele). השניים נחשבים קומיקאים מוערכים ובעלי תוכנית סיטקום מצליחה בארה"ב, עם שלל הופעות אורח בסרטים ובסדרות. נקודת ביקורת שהופנתה כלפי שני היוצרים בעבר, היא שבתור קומיקאים שחורים עם תוכנית משלהם, הם לא עוסקים בצורה מספיק ביקורתית בנושאי גזע. אין ספק שלאחר "תברח", טענות כאלו כבר לא יושמעו מכיוון שהסרט מציב את היחסים בין שחורים ללבנים בחזית ולא עוזב אותם לשנייה אחת. זהו המסר מנסה להעביר במשך שעתיים מבעד למעטה של מותחן-אימה, איזה שינויים כל אחד מהגזעים האלו עבר בשנים האחרונות ואיך הם נתפסים בתרבות העכשווית שלנו.
פרט העלילה היחיד שאני מתכוון לכתוב עליו הוא זה, כריס (דניאל קלואויה, "סיקאריו") נוסע עם חברתו רוז, (אליסון ויליאמס, "בנות") לסוף שבוע על מנת להכיר את משפחתה. המשפחה כמו שרוז נוטה לציין, היא מהסוג הלבן ביותר שקיים בתרבות האמריקאית. רק כדי לחבר אתכם לטון הסרט, אציין שמדובר במותחן-אימה קומי. זה נראה שכאשר הרעיון צץ לראשונה במוחו של ג'ורדן פיל הוא החל בתור אחד מערכוני הסיטקום שלו, אבל משם הוא התפתח לסיפור , מרתק, אינטנסיבי וגם מצחיק.
כמו שציינתי, הסרט מציב את נושא הגזע ויחסי שחורים-לבנים במרכז. הוא מאופיין במעין גזענות פאסיבית, כזו שבמבט ראשון תראה תמימה ואולי לא מזיקה, אך עדיין פוגעת בחלקה. לדוגמא העובדה שאב המשפחה (ברדלי ויטפורד, "הבית הלבן") מרגיש צורך עז לומר לכריס שאם היתה לו האפשרות, הוא היה בוחר באובמה לכהונה שלישית. הסרט לא מפסיק לטפטף אמירות ומצבים כאלו אל תוך התודעה של הצופה, כל סיטואציה כזו גורמת לצופה ולדמותו של כריס להגיב בצורה יחסית טבעית, לתת חצי חיוך לטובת הסכמה אבל מצד שני, לנוע בחוסר נוחות.
החל מהרגע הראשון, המתח, הדמויות והמסתורין נבנים בצורה מושלמת תוך כדי שימוש בכלל האמצעים העומדים לרשות הסרט. אישית, מצאתי את הצילום של הסרט מבוצע בצורה שתורמת לבניית הפחד אל הצופה, רובו הורכב מצילומי תקריב על פני כל השחקנים, ככה שאי אפשר לפספס שום שינוי בתווי הפנים או מבט.
הסיפור שנבנה לאט לאט מעלה המון שאלות ודורש ריכוז מוחלט שלא מאפשר לצופה ללכת לאיבוד גם אם הוא מעוניין בכך. המסתורין נבנה מסצינת הפתיחה של הסרט, מה שממשיך לסצנות נוספות יותר מסתוריות, קריפיות ומותחות, כאלו שלא נותנות מנוחה. מדובר מסוג הסרטים שמושיבים אותך בכיסא ולא מאפשרים לך להחליף פוזיציה פעם אחת, וכשאתה כבר לא מסוגל לעמוד בכך, פתאום מגיע הצחוק. ההומור שבמבט מהצד נראה כמו חלק לא טבעי מהסרט, הוא בדיוק מה שצריכים כדי לעכל הסרט. הוא מוכנס לא בצורה עדינה ומתחכמת אלא מוטח בפניך כדי שתדע שיש כמה רגעים של נחת לפני שאתה נכנס בחזרה למערבולת ולטירוף שהם הסיפור של הסרט.
מלבד ברדלי ויטפורד שהוכיח את עצמו באינספור סרטים וסדרות בעבר כשחקן מוכשר ודי אנדרייטד, שאר הקאסט שמכיל שמות פחות מוכרים, עושה עבודה מצוינת. בראש הרשימה הקרדיט הולך לקלואויה וויליאמס שעושים עבודה מושלמת. האינטראקציה בניהם טובה, הם משלימים אחד את השני וכל אחד מהם מביא משהו אחר למסך.
"תברח" הוא ללא ספק הסרט הטוב ביותר שמוקרן כעת בבתי הקולנוע. הוא מקורי, מפתיע, בעל מסרים ורלוונטי בצורה שאי אפשר לתאר לחברה שלנו. אתם תמצאו את עצמכם חושבים עליו שעות אם לא ימים אחרי שתסיימו לצפות בו ואני כבר מחכה לצפייה הנוספת שלי בו.
השורה התחתונה
תעשו לעצמכם טובה, תפנו שעתיים מסוף השבוע ותצפו בGet Out, הסרט המבריק והמיוחד הזה. לא ראיתם משהו כזה כבר הרבה זמן
נתי אקב
בן 29, גיק הייטקיסט קלאסי. חובב סרטים באופן מושבע. אוהב כל סרט טוב ללא הבדלי אולפן, במאי ושחקנים. שונא שמייקל ביי הורס את הילדות שלי ואת הפריקוולים שהשמידו את מלחמת הכוכבים
גיקסטר מחלקת כרטיסים זוגיים ל'משפחת אדמס 2'?