עצמו עיניים לרגע ונסו לדמיין את הרגעים או הפריימים הכי אייקוניים בתולדות הקולנוע, אני מניח שחלקכם חשב על רוקי מניף ידיים בקצה המדרגות, על וויליאם דפו חוטף כדור בגב ב"פלאטון" (אופס, סליחה, ספוילר), על ליאו וקייט עומדים על הקצה של הטיטאניק או על אי.טי שגורם לאופניים לעוף על רקע הירח.

יש כמובן עוד עשרות פריימים מפורסמים כאלו, רבים מדי בכדי שנוכל לתמצת אותם, אבל במשך שנים, אולי אפילו עשורים, היה רגע אחד כזה שהופיע בכל רשימה של פריימים מפורסמים בהיסטוריה של הקולנוע, ולא משנה מי ערך את אותה הרשימה: קונג על בניין האמפייר סטייט, מטוסים חגים מסביבו בזמן שהוא אוחז באישה צווחת.

קינג קונג, או פשוט קונג, לנצח יהיה אחת מהדמויות המוכרות ביותר בהיסטוריה של הקולנוע וללא ספק ה"מפלצת" הכי מוכרת (מצטער גודזילה/פרנקנשטיין/דרקולה – היו לכן עשרות ניסיונות ואף אחת מכן לא הצליחה להשתוות למלך הקופים). החל מחמישי הקרוב (ה-9.3) נזכה לצפות בגרסה המחודשת לקוף האימתני, "קונג אי הגולגלת". לקראת עליית הסרט, רצינו כאן בגיקסטר לספר לכם קצת על ההיסטוריה הקולנועית של קונג, וגם מילה אחת או שתיים על עתידו.

באופן רשמי, היו לקונג 7 הופעות קולנועיות (כאשר "אי הגולגולת" תהיה הופעתו השמינית) מספר שמחוויר אולי בהשוואה למספר ההופעות של דרקולה (למעלה מ 70), אבל כמות לחוד ואיכות לחוד.

מריאן סי קופר היה (כן, מריאן היה גבר, לא מדובר בטעות איות) אחראי להפקה ובימוי של הגלגול הקולנועי הראשון של קונג וגם תרם רבות לתסריט של אותו סרט מפורסם. הרעיון לקונג בא אליו כשעסק בצילומי סרט אחר לחלוטין באפריקה, עובדה שכנראה תרמה לפלאשבקים בילדותו, שבה קרא על גורילות ונהיה אובססיבי כלפיהן. קופר היה במאי סרטים די מוצלח בזמנו (עידן הסרטים האילמים) ולכן כשהגיע לאולפני RKO עם רעיון לסרט על גורילות ענקיות הוא קיבל אישור כמעט מידי להתחיל בהפקה. מריאן כתב גם סרט שאולי מוכר לחלקכם, "סופר ג'ו יאנג" שכמו שאתם יודעים, עסק בגורילות גדולות.

התוצאה, "King Kong" שיצא בשנת 1933 נחשב עד ימינו ליצירת מופת בכל קנה מידה אפשרי (מספר 43 ברשימת 100 הסרטים הכי טובים בכל הזמנים של המכון האמריקאי לקולנוע). הסרט נבחר גם להיות חלק ממרשם הסרטים הלאומי של ארה"ב, מה שיבטיח שעותקים שלו יינצרו לעד.

אך כמו בהרבה מקרים קולנועיים אחרים, ההמשכים, רימייקים וספינאופים השונים של קונג לא זכו לאותה רמה של הצלחה והוקרה בינלאומית. קונג אומנם זכה לעדנה בעידן סרטי המפלצות היפניות של שנות ה-60 (יחד עם גודזילה וכמה שותפים אחרים). גם הרימייק הראשון שנעשה לסרט בשנת 1976, שילש את תקציבו המקורי וגם העניק לג'סיקה לאנג את הופעת הבכורה שלה על המסך הגדול ואת גלובוס הזהב על הופעתה בסרט נחשב למוצלח יחסית, אם כי פחות מהמקור.

סרט ההמשך "King Kong Lives" ב 1986 זכה לביקורות מחרידות במיוחד (0% ב Rotten Tomatoes) והתפרסם בעיקר בזכות אנקדוטה משעשעת במיוחד. לאחר כשלונו הקופתי של הסרט (הכנסות של 4.7 מיליון בלבד עם תקציב של קרוב ל 20 מיליון), אחד השחקנים, פיטר גוץ, קיבל צ'ק תמלוגים בסכום עתק של 12 סנט, והחליט למסגר את אותו צ'ק בלי לפדות אותו לעולם.

רובכם בוודאי זוכרים את הגרסא של פיטר ג'קסון לסרט בשנת 2005 אשר התקבלה בביקורות חיוביות לרוב, במיוחד בכל מה שקשור לאפקטים מיוחדים, איפור ו CGI. הסרט הכניס למעלה מ 500 מיליון דולרים ברחבי העולם וזכה ב 3 פרסי אוסקר אבל דמותו של קונג חזרה לתהומות השכחה. עד עכשיו.

בעולם שבו כל דמות שטותית ונשכחת זוכה ל 2 סרטי המשך וספינאוף טלוויזיוני (במינימום) זה היה רק עניין של זמן עד שמישהו יחייה את קונג, לעזאזל, זה אפילו מתבקש כי כל אולפן שירצה לעשות את זה יכול. דמותו של קונג היא חלק מה Public Domain הספרותי בארה"ב, משמע שניתן להשתמש בו בכל עיבוד אם זה טלוויזיוני, קולנועי או ספרותי מבלי לשלם תמלוגים לאף גורם אחר.

אז אולפני Legendary החליטו לעשות מעשה והחזירו את "מלך הקופים" למסך עם קאסט שכולל כמה שמות מרשימים במיוחד כמו טום הידלסטון ("לוקי" מסרטי "הנוקמים" ו"ת'ור"), ברי לארסון שלאחרונה לוהקה לתפקיד "מיס מארוול" גם כן ביקום הסינמטי של מארוול, ג'ון סי ריילי, ג'ון גודמן שפשוט מצוין בהכל, וכמובן סמואל "Get these MF snakes off my MFing plane" ג'קסון עם תסריט של דן גילרוי ובתקציב עתק של קצת פחות מ 200 מיליון דולרים.

אז נכון, ככל הנראה מדובר בניסיון של Legendary לייצר סתם עוד להיט גדול ומפוצץ, משהו שהם די טובים בו, אבל יותר חשוב מכך, הצלחה, אפילו קטנה יחסית של הסרט הזה תבטיח לנו גרסה הוליוודית למשהו שיפן ייצרה לפני כמעט 50 שנה, קינג קונג נגד גודזילה. זאת כפי שצוין בהתחלה כחלק ממעין ייקום מפלצות ש Legendary מנסה לייצר לעצמה כשהמשך לגודזילה מ 2014 יהיה הבא בתור ב 2019 ואז תבוא התנגשות של שתיים מהמפלצות הגדולות בהיסטוריה של הקולנוע ב 2020.

לא יודע מה אתכם, אבל אני כבר מזמין דלי פופקורן בגודל של מיני-ואן לתאריך שבו זה יקרה, ובינתיים אסתפק בחזרתו של קונג לחיים.

רשף שייר

נשבע אמונים לג׳וס ווידון, אארון סורקין ורוב תומאס ולכן רוב החלומות שלו מתנהלים בדיאלוג שעף ב 100 קמ״ש פר סצינה, וזאת כנראה חלק מהסיבה שבגללה הוא תמיד עייף. חונך כטרקי, אבל אוהב גם את בבילון 5 ושאר סדרות המד״ב, במעט הזמן החופשי שלו מתכנן איך ליצור מכונה שתמתח את שעות היום ותאפשר לו לראות יותר סרטים וסדרות.