שימו לב: כתבה זו מכילה ספויילרים לפרק זה

לאחר שסיימתי לצפות בפרק, תהיתי אם הפרק עצמו הוא "הבעיה האחרונה" שיוצרי הסדרה, גאטיס ומופאט, ינחיתו עלינו, המעריצים האומללים של שרלוק. את העונה הרביעית בסדרה, כמו את הפרק הזה (ואחותו של שרלוק) ניתן לתאר כ"לא יציבה", וזה יהיה האנדרסטייטמנט של השנה.

בפרק האחרון של העונה (ואולי של הסדרה בכלל, אבל עוד נגיע לזה בהמשך) מאמת שרלוק את הגילוי המרעיש (והכלל לא נאמן למקור) -  יש אחות שלישית לבית הולמס. אה, והיא פסיכופתית. 

אחרי שסיימנו להתאושש מהגילוי הזה אנחנו מגיעים אל הכלא המאוד מאוד שמור שבו היא נמצאת, רק כדי לגלות שהיא מסוגלת לסובב את כולם על האצבע הקטנה שלה, וכבר חודשים מסתובבת בחוץ ומתחזה לפסיכולוגית של ג'ון, E מהאוטובוס, וכמובן פיית' דיוויס שנתנה לשרלוק את התעלומה בפרק הראשון של העונה.

שרלוק, ג'ון ומייקרופט פורצים אל הכלא-השמור-המסתורי-והמשעמם, שם אורוס מעמידה אותו במבחנים בזמן שהיא צופה בהם מתא הבקרה. איך זה מרגיש? בערך כמו הסרט "המסור" פוגש "חדר בריחה". וזה מופרך בדיוק כמו שזה נשמע. 

אורוס מעמידה את האחים לבית הולמס ואת ווטסון, במשימות אשר נועדו לפצח את הקוד האתי של שרלוק. כולן עם השלכות הרסניות והרג, אך דווקא זו שאינה מסתיימת בהרג, היא האכזרית מכולן: עליו לגרום למולי הופר, להגיד לשרלוק שהיא אוהבת אותו. הסצינה הזו היא האכזרית מכולן וקורעת לב.

מולי הפכה בעיני המעריצים להרבה יותר מדמות צדדית. להעמיד אותה בסיטואציה הזו, להתוודות על רגשותיה כדי (כביכול) להציל את חייה היא נוראית, גם למולי, גם לצופים ובעיקר לשרלוק. כתגובה למשימה ולגילוי שמולי מעולם לא הייתה בסכנה, שרלוק מנפץ את הארון המתים שבחדר. זו תגובה הפוכה לחלוטין ממה שראינו בפרק הראשון בעונה השניה, שם לאחר שהוא מעליב אותה, הוא מלמל "מצטער" ונתן לה נשיקה סתמית על הלחי, כאן שרלוק נכנס להתקף זעם ממש. 

דמותה של מולי היא אחת הדרכים המרכזיות להראות את ההתפתחות הרגשית המאסיבית ששרלוק עובר בעונה הזו, ובסדרה בכלל. בצירוף עם מותה של מרי, עוד דמות נשית אהובה על המעריצים, וגם אורוס, אחותו, נופלת בחטא הקדמון של הכותבים, גם הסיפור שלה נועד להראות את האנושיות והרגש שבשרלוק אל מול האלטרנטיבה של אורוס: גאונות, סוציפוטיות, והרס נפשי, ללא יכולת להבחין בין טוב לרע. ללא יכולת אמפטיה לזולת.

אחרי 3 שנים של ציפייה ושנה מהספיישל האחרון. אנחנו מוצאים את עצמנו סוגרים מעגל. נראה שכל ארבעת הפרקים האחרונים, מאז מותו של שרלוק ב"The Reichenbach Fall", וקימתו לתחייה, היו מעגל מיותר לחלוטין, אבל לפחות לג'ון יש עכשיו תינוקת.

העונה הרביעית של שרלוק תיזכר כחלשה ביותר משאר העונות. אל תבינו אותי לא נכון, גם אם העונה של שרלוק חלשה היא עדיין מצוינת, אבל משהו בקלילות, במגנטיות שלה, הפך להיות מתאמץ ומלאכותי.

אולי זה שרלוק שמתעטף בענווה מזויפת, אולי זה ג'ון שנפל לגוונים אפורים באופיו עקב הבגידה הרגשית, ואובדנה של מרי, עונה הזו מתיימרת לחקור את שורשי אופיו של הבלש, להוציא החוצה את השינויים שעבר, ומשאירה אותנו אבודים למה שאהבנו באמת. תעלומה טובה.

הדיונים ברשת חלוקים האם תהיה עונה חמישית, בין הסיבות, קושי למצוא זמן מתאים לתאם בין הכוכבים הראשיים שהופכים להיות עסוקים יותר ויותר, (קאמברבאץ' משחק את דוקטור סטריינג' בייקום הסינמטי של מארוול, וכנראה יהיה שחקן מפתח בסרטים הבאים) ומרטין פרימן שקוע בפרויקטים שונים עד הצוואר, תוסיפו לזה ששמועות רצות שגאטיס ומופאט לא בטוחים שהם רוצים לחזור, ומערכת יחסים קרירה בין פרימן לקאמברבץ', שלא לדבר על הרייטינג של הפרק האחרון שהיה החלש ביותר בהיסטוריה של הסדרה, אני בטוחה שאתם, כמוני לא בהכרח מחכים בנשימה עצורה לעונה החמישית.

גיקית על חלל ובכלל.
מירי היא המפיקה הראשית של גיקסטר,