אם היו מבקשים ממני לסכם את העונה הראשונה של "המעניש" שעלתה לפני כשבועיים לנטפליקס הייתי בוחר במילה טראומה. אם היו נותנים לי שתי מילים לסכם אותה הייתי הולך על "טראומה אלימה". ואם יכולתי להתפרע לגמרי ולתאר עונה שלמה של 13 פרקים במשהו כמו 4 מילים, המילים האלו היו "טראומה אלימה וליהוק מושלם".
אפשר בהחלט לומר שכל הסדרות של מארוול בנטפליקס עוסקות בטראומה בצורה כזו או אחרת – מאט מרדוק נרדף ע"י המאבק בין שני חצאי האישיות שלו, ג'סיקה ג'ונס היא ניצולה של תקיפה מינית, לוק קייג' הוא אסיר לשעבר שמנסה להתאקלם מחדש לעולם ודני ראנד איבד את הוריו (ובל נשכח שהוא האימורטל איירון פיסט, מגנה של קאו לון ואויבה המושבע של היד).
אבל אף אחת מאותן דמויות לא חיה את הטראומה שלהם בכל דקה של כל יום כפי שפרנק קאסל (ג'ון ברנת'ל – "המתים מהלכים", "בייבי דרייבר" ועוד בליהוק פשוט מושלם), גיבור "המעניש" חי אותה, והטראומה שלו היא כפולה ומכופלת – הוא גם חייל שחוזר הביתה ממלחמה לעולם שהוא לא מזהה (ולא מזהה אותו) וגם איבד את כל משפחתו – אישה ושני ילדים, ושתי הטראומות האלו רודפות אותו בכל שלב של הסדרה. "המעניש" מתחילה פחות או יותר איפה שעונה 2 של "דרדוויל" הסתיימה, פרנק קאסל נחשב כמת, אבל אנחנו יודעים שהוא לא, הוא ירד מהרדאר וחי את חייו כפועל פשוט יום שמתרחק מכל סוג של חיי חברה ואנשים גם כי הוא רוצה לשמור על הסוד שלו אבל יותר מכך – כי הוא פשוט לא רוצה יותר לפגוע באנשים, הוא סיים עם חיי הנקמה. אבל כמו שאומרים: אפשר להוציא את הילד מהגטו, אבל לא את הגטו מהילד – הנקמה, איכשהו, מוצאת את פרנק.
הנקמה של קאסל מתחילה אצל סוכנת בשם דינה מדאני (אמבר רוז רווה – "בורג'יה", "אמרלד סיטי") שחוקרת פעולות לא חוקיות של ה CIA באפגניסטן, מה שמוביל אותה לקלטת בה שוטר אפגני מוצא להורג כחלק מהעלילה לכיסוי אותן פעולות, מה שמדאני לא יודעת הוא שפרנק קאסל היה חלק מהיחידה שהרגה את אותו אזרח, ושמפעיל המבצע, סוכן CIA בשם רולינס (פול שולץ – "חליפות", "האחות ג'קי"), לא בוחל באף אמצעי כדי להשתיק את כל מי שעשוי לדעת על אותו מבצע.
פרנק "מגוייס" על ידי האקר בשם דייויד ליברמן (איבון מוס-באכרך – "בנות", "הספינה האחרונה") שעבד עבור הממשל, גילה את פעולות היחידה שקאסל היה בה ושמדאני חוקרת וכתוצאה מכך הממשל החליט "להעלים" אותו, ליברמן משכנע את קאסל לעזור לו לחשוף את המעורבים בקנוניה ומקווה שדרך כך חייהם יחזרו לסוג של נורמליזציה.
אבל "המעניש" לא מציעה הפוגה או נורמליזציה לאף אחת מהדמויות הראשיות שלה, וכפי שהזכרנו מוקדם יותר – הטראומה רודפת את כולם: קאסל חי את המוות של אשתו וילדיו ואת הצורך הבלתי נשלט כמעט לאלימות כלפי מי שהוא רואה כאחראי לאותו אקט, ליברמן מעונה ע"י הצורך להעמיד פני מת כדי להגן על משפחתו שבטוחה שהוא מת ומדאני מחפשת צדק בכל מחיר ובשלב מתקדם יותר ע"י טראומה נוספת שלא נחשוף מחשש לספוילרים.
פרנק סובל, במהלך כל הסדרה כמעט מחוסר וודאות מוחלט בחיי היום יום שלו, מצד אחד הוא מחפש נקמה ומצד שני לא יודע מה לעשות עם עצמו כשאותה נקמה לא מתרחשת, הוא אדם שמונע ע"י אלימות, והולך לאיבוד בתוך הסיוטים של עצמו כשאין לאותה אלימות מוצא – תסמינים קלאסיים של אדם שסובל מ PTSD, אנשים הסובלים מאותו "מוות שקט" לרוב פונים לאחת משתי דרכים – הסתגרות מוחלטת מהחברה או זעם המופנה כלפיה, כולנו יודעים לאיזה כיוון קאסל פנה.
אבל קאסל כבר רגיל לחיים האלו, הוא חי את חוסר הוודאות במלחמות השונות בהן שירת, והאחרונה באפגניסטן, בה הופרו כל הגבולות – המלחמה החלה תחת נשיא אחד וכשמחליפו נבחר הוא ביקש לסיים אותה, אלו ששירתו בשטח וחיו את המציאות לא ידעו כיצד להגיב ופנו לדבר היחיד שהם מכירים – אלימות.
ופה ניתן רק לשבח את "המעניש" בשני מישורים שונים – היא לא בוחלת להראות לנו את האלימות, יותר מכל סדרה אחרת של מארוול בנטפליקס, כראוי לגיבור שלה – קאסל הוא לא גיבור על בשום אופן, הוא פשוט מכונת הרס והרג בלתי ניתנת לעצירה עם יכולת ספיגה בלתי נתפסת ובמהלך העונה נראה אותו חוטף מכות, נורה, נדקר, מעונה ועוד דברים שהם בגדר תענוג מפוקפק מאוד לאדם נורמלי.
אבל יותר מכל סדרת מארוול/נטפליקס אחרת, להוציא קטעים מסוימים של "ג'סיקה ג'ונס" – "המעניש" גם מראה לנו איך סבל מנטלי משפיע על גיבורים ואנשים רגילים, וכמו שג'סיקה סבלה מקילגרייב, קאסל סובל, מדאני סובלת, ליברמן סובל, ואנחנו אפילו מקבלים את ההמחשה הכי טובה של הסיוט שעוברים חיילים מסוימים שחוזרים מהקרב דרך עלילת משנה שעוקבת אחרי חייל בשם לואיס (דניאל וובר – 11.22.63) והאינטראקציה שלו עם קאסל ואנשים אחרים מסביבו.
"המעניש" עוקבת אחרת התבנית הכמעט קבועה של סדרות מארוול/נטפליקס מבחינה קצבית – שיא ראשון שמגיע בסביבות אמצע העונה, ירידת מתח קלה ועליה מחדש לקראת פרקים 11-12-13 לסיום מפוצץ, אבל בניגוד לסדרות אחרות, היא מחליפה את אומניות הלחימה והאגרופים בקרבות ירי מרובי משתתפים, מארבים ובעיקר באלימות על גבול ה GORE, אבל כל הדברים האלו מרגישים מאוד במקום, אחרי הכל אנחנו מספרים את סיפורו של פרנק קאסל, ובלי דם, תמרות עשן ועוד קצת דם היינו מפספסים חלק גדול מ"המעניש" והסיום אליו בונה הסדרה הוא בין המספקים ביותר שראינו בסדרות האלו, בהחלט יותר מספק משל 3 הסדרות שבאו לפניה ("המגינים", "איירון פיסט", "לוק קייג'").
רשף שייר
נשבע אמונים לג׳וס ווידון, אארון סורקין ורוב תומאס ולכן רוב החלומות שלו מתנהלים בדיאלוג שעף ב 100 קמ״ש פר סצינה, וזאת כנראה חלק מהסיבה שבגללה הוא תמיד עייף. חונך כטרקי, אבל אוהב גם את בבילון 5 ושאר סדרות המד״ב, במעט הזמן החופשי שלו מתכנן איך ליצור מכונה שתמתח את שעות היום ותאפשר לו לראות יותר סרטים וסדרות
האם העונה החדשה של Stranger Things מצליחה לשמר את הרוח הכיפית ואת הדמויות המעולות? ביקורת **כוללת ספויילרים** לעונה השלישית.