קולנוע הוא אומנות, סוג מאוד מיוחד של אומנות שמשלב המון סוגי אומניות אחרות: משחק, צילום, מוזיקה, כתיבה ועוד המון דברים. כשהכל משתלב בצורה טובה אנחנו מקבלים סרט טוב ומהנה, אבל גם בתוך הקולנוע עצמו יש אומנות מסוימת, כזו שאי אפשר לשים עליה אצבע, כזו שלוקחת את הסרט ממחוזות הרגיל למשהו שונה משהו שמתעלה על סך חלקיו.
אחת מאותן אומניות חבויות היא היכולת לקחת חומר סטנדרטי למדי, כזה שהקהל שלך ראה כבר עשרות (אם לא מאות) פעמים ולגרום לו להיות פשוט טוב יותר מהממוצע. היוצרים שמאחורי "פלא" שהגיע בשבוע שעבר לבתי הקולנוע הצליחו במשימה הזו מעל ומעבר, הם לקחו סיפור שהוא התגלמותו של הפשוט, הרגיל והסטנדרטי ויצרו סיפור וסרט שמצליחים להישאר בתחומי הז'אנר שלהם. אבל בו זמנית לקחת אותו לרמות אחרות וגבוהות הרבה יותר, ועל כך מגיעות להם לא רק תשבוחות אלא גם הערכה כנה.
"פלא" הוא סיפורו של אוגוסט "אוגי" פולמן (ג'ייקוב טרמבליי, "חדר") ילד צעיר שעולה לכיתה ה', ולראשונה בחייו, הולך לבית ספר רגיל עם ילדים אחרים. הסיבה לכך היא שאוגי נולד עם מחלה גנטית שגרמה לעיוותים בפניו (בין השאר). עד לתחילת הסרט, אוגי חונך בבית ע"י אימו איזבל (ג'וליה רוברטס) כשהוא מעביר את ימיו עם קסדת אסטרונאוטים שמגנה עליו משאר העולם, אבל גם על שאר העולם מפניו (תרתי משמע).
אבל "פלא" הוא לא רק סיפורו של אוגי, וכאן ההבדל הגדול, ומה שהופך אותו לאחד מהסרטים היותר טובים מסוגו בשנים האחרונות, בניגוד לסרטים אחרים ("מסיכה" עם שר, "איש הפיל" עם אנתוני הופקינס ואפילו כאלו שהם פנטסטיים יותר כמו "אדוארד ידי מספריים" "האיש ללא פנים" או "דארקמן") שעוסקים באנשים עם מומים ברמות שונות של רצינות ודיכאון, "פלא" בוחר להראות לנו את העולם שלו לא רק דרך עיניו וחוויותיו של אוגי, אלא גם דרך עיניהם של האנשים הסובבים אותו.
במהלך הסרט אנחנו מקבלים הצצות שונות לתוך חייהם של דמויות כמו אביו נייט (אוון ווילסון באחד מתפקידיו הרציניים היותר טובים אי פעם), אחותו ויה (איזבלה וידוויץ' – סדרת הטלוויזיה "הפוסטרים"), חברו הראשון ג'ק וויל (נואה ג'ופ – "סודות הפרברים") וכמובן אימו איזבל וכיצד החיים שלהם סובבים את אוגי ומצבו. הסיפור המשמעותי ביותר ניתן לויה, האחות, שמתקשה להתמודד עם חברה טובה שזנחה אותה (בשל קשיים משלה) ומנסה לפתח קשר רומנטי לראשונה בחייה. היא אוהבת את אוגי אהבת אמת, אבל ברור לנו, וגם לה, שאוגי הוא מרכז חייהם של הוריה, ולאורך הסרט אנחנו רואים כיצד קיום במצב כזה שבו אחד הילדים הוא בבירור מרכז המשפחה יכול להשפיע על הילדים האחרים ועל כל הדינמיקה במשפחה.
וכאן שוכנת "הנשמה" האמיתית של "פלא". רוב סרטי הדרמה שמתמקדים ביצורים פגומים וקשיי גדילה מבקשים להראות לנו כצופים את קושי מצבה של הדמות הראשית, אבל שוכחים לפתח את הדמויות שמסביבה, וכתוצאה אנחנו מקבלים לעיתים קרובות סרטים ממש לא מאוזנים. הופעת ראשית שעשויה להיות מצוינת, אבל סרט שמרגיש חלול מתוכן כי שאר הדמויות בו מקבלות משקל ועובי של קרטון (במקרה הטוב). בימאי הסרט – סטיבן צ'בוסקי היה אחראי לעוד סרט נעורים מצויין "כמה טוב להיות פרח קיר" משנת 2012 לקח את הספר עליו מבוסס "פלא" ולמרות שלא קראתי את המקור, אני מקבל את התחושה הברורה שהוא עשה את עבודתו נאמנה בעיבוד הזה.
מסייעות לצ'בוסקי הופעות אורח של שחקנים מדהימים כמו מנדי פטינקין ("הנסיכה הקסומה", "הומלנד"), דוד דיגס (המילטון) ואפילו מספר דמויות מ"מלחמת הכוכבים", שכל אחת מהן עושה תפקיד קצר אבל קולע. אבל עם כל הכבוד לרשימה מכובדת של שחקנים, הכוכב הבלתי מעורער של הסרט הוא טרמבליי בתור אוגי שמצליח להעביר מגוון רגשות מדהים למדי בקור רוח ובלי להראות מוגזם או תיאטרלי מדי, כפי שקורה להרבה ילדים/שחקנים בגילו. הדבר שהכי מבאס במשחק של טרמבליי היא הידיעה שהוא כבר בן 11, ולא יישאר "ילד" לעוד הרבה זמן, אני מקווה רק שהורמוני הגדילה שיכו בו בקרוב לא יקחו את חדוות המשחק או הכישרון שבוודאות קיים אצלו.
אנחנו חיים בתקופה שבה אולמות הקולנוע מוצפים בגיבורי על, סרטים בדיוניים, הרבה אקשן, דם ותמרות עשן, אבל מדי פעם מגיע לקולנוע סרט שהוא אף אחד מהדברים האלו, למעשה, הוא ההפך המוחלט מהם. סרט שכולו נשמה ורגש, שמצליח לסחוט לחלוחית בעין או דמעות גם מהרגישים שבנו.
אז נכון, "פלא" הוא לא סרט מושלם, הוא לוחץ בקלות גדולה מדי על כפתורי הרגש שלנו, וכל צופה שיראה אותו ידע לנחש לפחות 5 דקות מראש לאן הסרט מכוון אותנו, אבל פה נכנסת האומנות שבקולנוע כי בשורה התחתונה כל המגרעות האלו ממש לא רלוונטיות כשהסרט שאנחנו צופים מצליח להכנס לנו ישירות ללב ואת זה "פלא" עושה בדרך, ובכן, מופלאה.
8.5 ממחטות ספוגות דמעות.
רשף שייר
נשבע אמונים לג׳וס ווידון, אארון סורקין ורוב תומאס ולכן רוב החלומות שלו מתנהלים בדיאלוג שעף ב 100 קמ״ש פר סצינה, וזאת כנראה חלק מהסיבה שבגללה הוא תמיד עייף. חונך כטרקי, אבל אוהב גם את בבילון 5 ושאר סדרות המד״ב, במעט הזמן החופשי שלו מתכנן איך ליצור מכונה שתמתח את שעות היום ותאפשר לו לראות יותר סרטים וסדרות
שאנג צ׳י ואגדת עשר הטבעות מגיע לקולנוע וגיקסטר מפנקים!