יש מם מוכר יחסית שבו ילדה מסדרה כלשהי של דיסני יושבת מול ספר ואומרת משהו כמו "הדברים האלה מדהימים, הם כמו סרט בתוך הראש שלך!!!"
אחד מהז'אנרים שתמיד אהבתי לקרוא היה תעלומות רצח, אבל קלאסיות. אהבתי את אלו ששמו דגש על דמויות, אווירה ופחות על אלימות, רוצחים סדרתיים או דמויות שאולי מעניינות אבל חוזרות על קלישאות שכבר הוכו עד זוב דם. בתור חובב קריאה, היו כמובן שני שמות בז'אנר שהתעלו מעל כולם בעיני - ארתור קונן דויל (יוצר "שרלוק הולמס") ואגתה כריסטי (בעיקר עם דמותו של הבלש, פוארוט אבל גם עם מספר דמויות אחרות).
"רצח באוריינט אקספרס" הוא אחד מספריה המפורסמים ביותר של כריסטי (יחד עם "רצח על הנילוס" ו "מודעת הרצח"), וכהוכחה לכך זכה עם השנים לעיבוד קולנועי שנחשב למוצלח במיוחד. שמות כמו שון קונרי, אלברט פיני ואינגריד ברגמן ללא ספק הוסיפו להצלחתו של הסרט משנת 1974. עם השנים התווספו יצירות טלוויזיוניות, משחקי מחשב ולפחות עיבוד תיאטרלי אחד (למרות שכנראה היו רבים אחרים ש"שאלו" אספקטים נרחבים מהספר).
השאלה הגדולה שיוצרי הסרט שואלים, עוד לפני שמתחיל הסרט עצמו היא זו - האם יש בשנת 2017 מקום לתעלומת רצח מהזן הישן נושן, האם לסרט כמו "האוריינט אקספרס" יש סיכוי להצליח מול גיבורי על, לוחמים בין גלקטיים וסרטי משפחה גנריים? קאסט הסרט כשרוני בצורה חריגה, אם היו מחלקים פרסים ומודדים הכנסות בקופות רק על פיו - הוא היה עושה מיליארד דולר בשבוע ולוקח עשרות אוסקרים. קראו את השמות הבאים (רשימה חלקית בלבד): קנת' בראנה, ג'ודי דנץ', ג'וני דפ, פנלופה קרוז, דייזי רידלי ועוד רבים וטובים. נראה שעל הנייר יש לסרט הזה את כל מה שצריך כדי להצליח: ז'אנר שונה מהתוצרים הרגילים של הוליווד, במאי מוכשר וקאסט מרשים. אבל ברוב המקרים, אם אתה מוצלח על הנייר, אין לכך שום ערובה שתהיה מוצלח במציאות וזה המקרה כאן. למרות רשימת היתרונות, מדובר בסרט שהוא לא פחות אסון בכל רמה אפשרית.
הבעיה הראשית של הסרט, ואולי בעצם שורש כל שאר הבעיות היא מאוד פשוטה. מדובר בעיבוד כמעט ישיר של הספר שיצא לראשונה בשנת 1934 ושל העיבוד הקולנועי הראשון משנת 1974. מה לעשות שהקולנוע, צופיו והחיבור בין השניים השתנה לאורך השנים ודברים שעבדו ואולי אפילו היו מצויינים לפני עשרות שנים פשוט לא נראים או נשמעים אותו הדבר.
מדובר בתעלומת מתח אבל כזו ששומרת את צופיה במרחק נגיעה במקום להזמין אותם להתקרב. סרטי מתח טובים בעשורים האחרונים נחשבים לטובים כיוון שהצופה שוקע בעלילה ומנסה לפתור את הפשע בעצמו כיוון שהוא מרגיש מעורב בפרשיה עצמה. אבל בעידן של אגתה כריסטי? לא היתה שום דרישה כזו, ולכן "אוריינט אקספרס" מתייחס לקהל שלו כאל שבויים. הקהל יושב במשך כשעה ו 40 דקות ומאזין לסדרה ארוכה וכמעט בלתי נסבלת של מונולוגים איטיים ולפרקים גם חסרי היגיון, רובם מפיו של פוארוט (קנת' בראנה) כשהמטרה של רובם היא פשוט לשפוך עוד פיסת מידע לכיוון הצופה.
פיסת מידע שברוב המקרים לא היה לנו הצופים שום דרך לדעת את אמינותה או נכונותה. האינפורמציה נאמרת ואנחנו אמורים להתייחס אליה כאל תורה מסיני - פוארוט אמר, ולכן פוארוט צודק.
גם שלבי ההתפתחות של הסיפור סובלים מאותה מחלה בדיוק. חתיכות סיפור נראות תלושות לחלוטין מעלילת הסרט, כאשר אנחנו, הציבור החשדן, אמורים כמובן לחשוב שכל האינפורמציה שאנחנו מקבלים בשטף כמעט בלתי פוסק של מלל יחזרו כנראה בשלב מאוחר יותר. אך הבעיה היא שיש כל כך הרבה חתיכות לסיפור שבשלב מסוים המטלה של זכירתם ושיוכם לאדם, מקום או מעשה נהיים כמעט בלתי אפשריים.
יכול להיות שהייתי מצליח לסלוח על בעיות עלילה חמורות כאלו אם הקאסט המדהים שלנו היה מספק הופעות טובות. אבל כמעט כל הדמויות בסרט הן בלתי נסבלות מסיבה כזו או אחרות וכמעט כל השחקנים המגלמים את אותן דמויות נראים כאילו הם מקריאים שורות טקסט מדף. מינימום חשק ומאמץ - מקסימום משכורת.
מגדיל ועושה בראנה עצמו (שגם חתום על הסרט בתור בימאי) שמסגל לעצמו מבטא מגוחך ושפם מגוחך אפילו יותר והוא ללא ספק אחד מהבלשים הבלתי נסבלים שנראו בקולנוע בעשורים האחרונים. רק ג'ודי דנץ' מצליחה להציל מעט מכבודה, אבל בואו ונהיה כנים - זה לא שהתפקיד שניתן לה כל כך יותר טוב או שהיא דופקת הופעה כל כך מדהימה, היא פשוט ג'ודי פאקינג דנץ' - חצי קלאץ' שלה זה יותר קלאץ' ממה שרוב השחקנים בעולם יוכלו להגיע אליו כשהם במיטבם.
כמו שוודאי תארתם לעצמכם אחרי קריאת שורות אלו: מדובר בסרט רע, מיושן ומאוס, כזה שאין לו שום מקום בנוף ההוליוודי הנוכחי. סרט שלמרות הטיזר להמשך בשניות האחרונות גורם לי רק לרצות לזרוק את מי שאחראי אליו מכל המדרגות.
המסתורין היחידי הוא כמה צופים יעזבו את האולם לפני סוף הסרט, והאם אתם תהיו ביניהם?
4 שפמים מסולסלים מתוך 10
רשף שייר
נשבע אמונים לג׳וס ווידון, אארון סורקין ורוב תומאס ולכן רוב החלומות שלו מתנהלים בדיאלוג שעף ב 100 קמ״ש פר סצינה, וזאת כנראה חלק מהסיבה שבגללה הוא תמיד עייף. חונך כטרקי, אבל אוהב גם את בבילון 5 ושאר סדרות המד״ב, במעט הזמן החופשי שלו מתכנן איך ליצור מכונה שתמתח את שעות היום ותאפשר לו לראות יותר סרטים וסדרות
שאנג צ׳י ואגדת עשר הטבעות מגיע לקולנוע וגיקסטר מפנקים!