כשסיימתי לראות את העונה הראשונה של "דברים מוזרים" עף לי המוח, ויחד איתי לכל האינטרנט בערך. הסיפור המקורי אבל שזור בציטוטים ומחוות, מתקופת שנות ה-80 העיפה את כולנו באוויר. נטפליקס הביאה כאן יצירה מקורית חדשה, אבל כל כך מוכרת כולל מלתחות השמונים. וכמובן, כולנו התאהבנו ב"אחת עשרה" או איך שיותר נוח לנו לקרוא לה, אילבן. העונה החדשה, שחיכינו לה לא מעט זמן, עלתה בשישי האחרון בנטפליקס, ועבורי זה אירוע טלווזיוני של ממש. מסתגרים בבית, מנתקים את האינטרנט, ומקווים שלא להיתקל באף ספוילר. העונה השניה בסדרה מורכבת מתשעה פרקים. את ארבעת הפרקים הראשונים של הסדרה גמעתי ברצף. האחים דאפר לוקחים את הזמן שלהם להכניס אותנו חזרה אל תוך העיירה הוקינס ואת הטוב ביותר - "אחת עשרה" - הם משאירים לסוף.
ארבעת הפרקים בסדרה מוקדשים להכנסתנו שוב לאווירת שנות ה-80. הפסקול, המכוניות והאופנה הנוראית. הסדרה מקדישה 4 פרקים שלמים לביסוס הדמויות ומערכות היחסים ביניהן, אך מעולם לא מאבדת קצב. רמזים מתפזרים במהלך הפרקים, ניצנים של קונפליקט נטמעים בכל אחת מהדמיות וכולן ייצאו למסע כדי למצוא עבורן את מה שנורמלי.
החיים בהוקינס ממשיכים בשגרה, או לפחות כך נראה מעל פני השטח. כל הדמויות בסדרה שואפות לנורמליזציה. החל מג'ויס שמתחילה לצאת עם בוב, הגבר הכי משעמם שיכול להיות, שמספק לה בטחון ונורמליות, השריף הופר, שמנסה לספק ל"אחת-עשרה" בית, וגם "אילבן" עצמה חולמת על חיים נורמליים, על חברים ועל מייק. ננסי, אחותו של מייק מנסה לחזור לעצמה אחרי האובדן של חברתה בארב. אנחנו חוזרים לחייהם של דאסטין, לוקאס, מייקל ו-וויל שמסתגלים מחדש לשגרה שלהם, מייק עדיין מתגעגע ל"אילבן" שנעלמה ללא סימן, ואילו דאסטין ולוקאס נדלקים על מקס, הילדה החדשה בכיתה שמצטרפת לחבורה (למרות רתיעתו של מייק). רק וויל אינו מסוגל לחזור לשגרה. העולם שמעבר, ה"upside down" לא מרפה, והמפלצת שבחלומותיו מושכת אותו אליה יותר ויותר בחלומות מוזרים שהולכים ומתחזקים מפעם לפעם.
יותר מהכל, הפרקים האלו מוקדשים להתמודדות עם פוסט טראומה, ואילו "העולם שמעבר" הוא רק תירוץ. המושג הזה עולה לראשונה בהתמודדות של וויל עם החוויה שעבר, אך נראה שכל אחת מהדמויות חווה כאן התגברות על טראומה משל עצמה. הרפר מתמודד עם היותו הורה שוב, ג'ויס מנסה להמשיך הלאה בחייה אך עדיין מגוננת על וויל יתר על המידה, ומתקשה לתת לו לפתח חיים משל עצמו, מייק מתקשה להתגבר על אובדנה של "אילבן", לוקאס מפחד לאבד את חבריו ודאסטין מאמץ חיית מחמד לא ברורה.
הניסיון הנואש של החבורה להתקדם הלאה יעלה להם במחיר גבוה של אובדן עצמי. דוגמה מצוינת לכך היא ננסי, שנמצאת במערכת יחסים עם סטיב, אך לא נראה שהיא נמשכת אליו ומשתכרת במסיבה כדי להתמודד עם תחושת האשמה שלה עקב הסתרת מותה של בארב.
ההפתעה הגדולה עבורי בעונה הזו היא דמותו של סאם אוואנס, בגילומו של פול רייזר, אני שומרת לו חסד נעורים מהסדרה "משתגעים מאהבה" ומתקשה לקבל את כוכב שנות ה-90 בדמותו של הרופא הנבל. ומקום שני צמוד - בוב, בגילומו של שון אוסטין. אוסטין סוחב עימו את עננת "סאם הגנן" מטרילוגיית "שר הטבעות" בכל תפקיד שהוא לוקח, ובעוד הוא שמנמוד מתוק ונראה תמים למדי, טוב הלב שלו נראה מוגזם על רקע העיירה הוקינס ומול הקרירות של ג'ויס בנוכחתו. היא נראית כמתקשה להיסחף אחרי האהבה שהוא מרעיף עליה, וקצת מעדיפה את הקרירות והחספוס של הופר.
מירי נמנוב
מירי נמנוב , מפיקה ראשית של גיקסטר,
טרקית, גיקית, חובבת מארוול, וגם קצת DC לעת מצוא.
האם העונה החדשה של Stranger Things מצליחה לשמר את הרוח הכיפית ואת הדמויות המעולות? ביקורת **כוללת ספויילרים** לעונה השלישית.