השנה החלטנו לשנות גישה כאן בגיקסטר, במקום לסקר סדרות בפורמט של פרק-פרק, החלטנו לעבור לסקירות של 2-3 ואפילו 4 בפרקים במכה, התחושה הכללית שלנו היא שסקירות כאלו ייצגו יותר את רוח הסדרה, הנושאים שהיא רוצה לבטא ואת העלילות השונות, ההתפתחויות בדמויות והכיוון הכללי שלה במקום להגיש לכם, קוראינו היקרים סקירה שהיא בעצם סיכום אירועים שבועי בתוספת דעתנו על אירועים ספציפיים.
בסדרות מסוימות עדיין נעבוד בפורמט של סקירה לכל פרק כיוון שפשוט יותר מדי מתרחש בהן בשביל לסקור מספר פרקים במכה (אנחנו מסתכלים עליכן "משחקי הכס" ו"המתים המהלכים").
והסדרה הראשונה שתעבור איתנו לפורמט החדש תהיה "אורוויל", סדרתו החדשה של סת' מקפארלן, וכנראה הסיבה שאין הרבה מה לצפות מהעונה הבאה של FAMILY GUY, פשוט כי הוא הקדיש את רוב זמנו לפרוייקט הזה.
אז אחרי שסקרנו את הפרק הראשון ממש כאן
והבענו אופטימיות זהירה, בואו נראה איך היו פרקים 2 עד 4, והאם עדיין יש מקום לאופטימיות.
הבעיה הכי גדולה של רוב הסדרות היא "בעיית הפרק השני", הרי רוב הסדרות מופקות ומוזמנות בעקבות הפיילוט, שמצולם חודשים ארוכים לפני שאר הפרקים, ובזמן שחולף בין צילומי הפיילוט לשאר הפרקים תפקידים מתחלפים, יוצרים הולכים ובאים וכיוונים יצירתיים משתנים.
לא זה המקרה ב"אורוויל" וזה כנראה דבר טוב.
סת' מקפארלן הוא אולי אחד ה"נכסים" הגדולים שיש לפוקס כרשת,FAMILY GUY ממשיכה לבעוט בפרות קדושות ולהצליח, ולכן נתנה למקפארלן יד כמעט חופשית ביצירת הסדרה והרבה גיבוי, שזה דבר מאוד נדיר ברשת הזו שמפורסמת ביד מהירה על הדק הביטולים.
ואני שמח לבשר שלפחות לפי ארבעת הפרקים הראשונים – מדובר בלא פחות מהלהיט החדש של השנה. קחו בחשבון, מקורית לחלוטין היא לא, הרי מדובר במחווה/פארודיה לכל דבר על "מסע בין כוכבים" ויותר ספציפית על "הדור הבא" – יש לנו דאטה, וורף, ווסלי, ד"ר קראשר ושאר דמויות שהן כמעט "העתק-הדבק" אבל עם מספיק טוויסטים מעניינים באופי כדי להמנע מתביעה. גם הפתיח דומה למדי וקשה שלא להיתקף במנת נוסטלגיה.
בשבועות שמאז עלייתה לאוויר הספיקה "האורוויל" לעורר כבר כמה מחלוקות קטנות בארה"ב בשל טיפולה בנושאים שונים, וזו הסיבה העיקרית שבגללה אני משוכנע שהסדרה בכיוון הנכון. לטוב ולרע, סדרות טרק מאז ומעולם שיקפו לצופים את העולם האמיתי– הקלינגונים היו מקבילה לרוסים, כמעט כל "חלל עמוק 9" עסקה בסכסוך שהזכיר בצורה מחשידה את הסכסוך הישראלי-פלשתינאי ופרקים בודדים בכל הסדרות עסקו באירועים שונים ברחבי העולם עם ספין עתידי. כתוצאה מכך, קרה לא פעם ולא פעמיים שפרקים כאלו ואחרים עוררו את זעמן של קבוצות שמרניות, ימניות, גזעניות ובעצם כמעט כל קבוצה אפשרית בציבור – וזה המתכון לפרק טוב של "מסע בין כוכבים" – לעצבן אנשים.
האמת הפשוטה היא שאנשים מגיבים ליצירות ריאליסטיות, ולנושאים חברתיים שנוגעים בהם, במעטפת של סדרת מדע בדיוני יותר קל לעשות זאת, כי זה "כביכול" לא העולם שלנו, דרך הריחוק הזה, הצופה יכול לדון באמת ברגשות שלו על נושא מסוים. ואם סדרה מצליחה לעורר תגובות נזעמות, והד חברתי, הרי הצליחה לגעת בנקודה רגישה – וטוב שכך.
פרק 2 של "אורוויל" עסק בדילמה הפיקודית של אלארה אבל גם בתפיסה הכללית של האחר והשונה. אלארה נאבקה למצוא את מקומה בתור מחליפת פיקוד, וביכולתה לפקד על הצוות ולבצע החלטות פיקוד נכונות, בייחוד עקב גילה הצעיר. הדרך שבה הפרק הצליח לפתח את הדמות שלה, ובכך את הצוות בשלב כל כך מוקדם בסדרה מעורר השתאות. יותר ויותר אנשים צעירים מוצאים את עצמם בתפקידי מפתח במקומות העבודה, ותוהים האם הם מסוגלים בגילם הצעיר לפקד ולהוביל צוות. זוהי מציאות יומיומית להרבה יזמים צעירים בארה"ב, והפרק מדגיש זאת בצורה נהדרת דרך השיחה עם מנהל ההנדסה ואלארה. אשר קורא לה "KIDDO". והיא שמה אותו במקומו.
פרק 3 אזר הרבה יותר אומץ וכבר היה הרבה יותר "בוטה" ואינו סתיר את סלידתו מההליך הרפואי שביקשו בורטיס ובן זוגו להעביר את התינוקת שלהם, רק בשביל שתתאים לחברה שממנה הם באים. ודרך כך העביר פרשנות חברתית הקלה מאוד להבנה על זכויות קהילת ה LGBTQ. הפרק מקדיש חלק נרחב ל"משפט" של מקומן של הנשים בחברה והיכולת של החברה להסתכל עליהם כעל דמויות תרבותיות משמעותיות. עם המסקנה שהבעיה היא שלא שנשים אינן מוכשרות מספיק, אלא היכולת של החברה למצוא אותן ככאלה.
פרק 4 עסק באמונות דתיות, כיצד הן משפיעות על היחיד והחברה שבה הוא נמצא ועל הקיום של כולנו. והוא המופתי מבין כולם. היכולת של הפרק לתפור בין היסטוריה למדע, ובין התפקיד של הדת של איחוד החברה בסט אמונות ומנהגים מסוים, עד כדי עצירת כל התפתחות טכנולוגית ומדעית היא לא פחות מגאונית.
הפרק עובר תוך 40 דק' בין אינקווזיציה, רדיפה של קיצונים דתיים קבוצת מיעוט חילונית וגילוי שה"אל" הוא לא פחות מדמות היסטורית\מדעית שנשכחה. ובכך מעבירה ביקורת על האמונה התאולוגית, שבעצם מה שנתפס כ"כוח עליון" הוא לא פחות מפשוט פיזיקה וכוחות הטבע.
כל אחד מהפרקים גם התמקד, כפי שכתבתי בסקירת הפרק הראשון בדמות שונה, ועזר לנו כצופים להבין את הנפשות הפועלות, ואולי אפילו להתחבר לאחת (או יותר) מהן, ואם אתם, כמוני, התחברתם לאחת הדמויות, והבנתם בדיוק על מה כל פרק "מדבר", אז "האורוויל" הצליחה במשימתה.
כמובן שבין כל המסרים יש עדיין נתחים נכבדים של הומור מקפארלני טיפוסי, אבל גם אותם חלקים, לפחות בנתיים לא מאפילים על התמונה הגדולה, ואפילו העובדה שמקפארלן חש צורךאגב לתבל כל פרק כמעט בבדיחה (או בדיחות) לגבי ג'וינטים, עישון או היי כזה או אחר לא ממש מעיבה על מה שבנתיים מסתמן כלהיט מד"ב לכל דבר.
עד כדי כך שחבל לי שיש רק 13 פרקים בנתיים.
רשף שייר
נשבע אמונים לג׳וס ווידון, אארון סורקין ורוב תומאס ולכן רוב החלומות שלו מתנהלים בדיאלוג שעף ב 100 קמ״ש פר סצינה, וזאת כנראה חלק מהסיבה שבגללה הוא תמיד עייף. חונך כטרקי, אבל אוהב גם את בבילון 5 ושאר סדרות המד״ב, במעט הזמן החופשי שלו מתכנן איך ליצור מכונה שתמתח את שעות היום ותאפשר לו לראות יותר סרטים וסדרות
האם העונה החדשה של Stranger Things מצליחה לשמר את הרוח הכיפית ואת הדמויות המעולות? ביקורת **כוללת ספויילרים** לעונה השלישית.