העונה החמישית של "החץ" הייתה סימן מעודד, הוכחה שליוצרי הסדרה היו לא רק עוד סיפורים לספר, אלא גם דרכים טובות להציג אותם. השינוי בין איך שהסדרה נתפסה, לפחות בעיניי, בין תחילת העונה החמישית לסופה, היה עצום. הבעיה היחידה שנוצרה מסיום כזה, הייתה "איך ממשיכים מכאן?".
בלא מעט ראיונות, מאז סיום העונה הקודמת ועד תחילת העונה הנוכחית, יוצרי ושחקני הסדרה אמרו שהסדרה תעבור סוג של שינוי, שהדמויות הקבועות בה יתפתחו קצת אחרת. אומנם אי אפשר לשפוט מהלכים כאלו, שבד"כ לוקח להם כמה פרקים להתברר ולהתעצב, לאחר פרק אחד, אבל קל לראות מוטיב מרכזי שחזר על עצמו כבר בפרק הראשון, ושככל הנראה ילווה את כל העונה השישית – מה זה אומר להיות הורה?
שניים מהאבות שיתמודדו עם השאלה הזו, הם רנה ראמירז וסלייד ווילסון. רנה, שזכה לשדרוגים בחליפה ובתפקיד בעירייה (החליף את ת'יאה), וסלייד, שנעזר בהבטחה של אוליבר מסיום העונה הקודמת, קיבלו הזדמנות להתאחד מחדש עם ילדיהם, לאחר תקופות של ניתוק. השלישי הוא קוונטין. לאחר שעבר אינספור התעללויות מנטליות שקשורות לבנות שלו, הוא עובר נוספת – העונה לשם בלאק סיירן.
לורל של ארץ-2, שנחשבה ע"י הצוות כמתה, נעזרה, או שמא הוחייתה, על ידי אדם מסתורי שהגיע לאי לאחר הפיצוצים. החלק הטוב, וכרגע היחיד, בקיום של הלורל הזו, הוא מה שהיא עושה לקוונטין ואיך שהיא משפיעה על הצוות. החלקים הרעים, חוץ מהתחושה שקייטי קאסידי איכשהו מצאה פירצה בחוזה כדי לחזור, הם שבלאק סיירן מנוהלת שוב (לאחר זום ופרומתיאוס) ע"י מישהו אחר, וההבנה שמתישהו במהלך העונה הצוות יעשה עוד ניסיון להחזיר אותה למוטב.
גיבור הסדרה גם הוא לא נשאר מאחור. בנוסף לאינספור הבעיות שגם ככה יש לו על הראש, נוספו לו גם חבר צוות שעוד לא השתחרר, מנטלית, מפציעה שקרתה לו על האי (דיגל), אחות שנמצאת בתרדמת וחשיפת זהותו הסודית ברבים. עם כל זה אוליבר צריך להתמודד, תוך כדי שהוא מגדל לבד בן מתבגר, שהוא מעולם לא פגש ליותר מכמה דקות, שמאשים אותו בכל מה שקרה.
כוריאוגרפית הקרבות (שהשתפרה כבר בעונה שעברה), והחלק הזה, בו דמויות שונות מנסות לחזור למישהו שנעלם מחייהם, או נחשפות ונאלצות להכיר ולהתמודד עם משהו חדש, היווה את החלק הטוב של הפרק. בעיקר מכיוון שברור שזהו לא נושא שייזרק לאחר פרק אחד, אלא ישוב ויעלה במהלך העונה, בצורות כאלו ואחרות.
נקודות החולשה בפרק נוגעות לתוצאות סיום העונה הקודמת, ולדרך בה הן הוצגו. בניית הגילוי לגבי מי שרד ומי לא,והמחסור בהרגשת חשש ומתח, בזמן שאוליבר חיפש ניצולים. ציפיתי לתגובה יותר כואבת ומיוסרת כאשר הובן, בהתחלה, שת'יאה מתה. קיוויתי לראות את אוליבר יותר בהיסטריה בזמן שהוא מחפש ברחבי האי, ורציתי לראות משהו קצת יותר מ"תשמור על הבן שלי, ביי" מסמנתה. חלק גדול מהבעיה, הוא שעוד לפני התחלת העונה כבר ידענו את גורלן של חלק מהדמויות, בזכות הודעות על חידושי חוזה, או בעזרת תמונות/טריילרים לקראת העונה השישית. מישהו צריך להודיע ליוצרי הסדרה, שאם הם רוצים ליצור מתח ומסתורין לגביי מי שרד, צריך לעשות את הדבר הקטן הזה שנקרא "לשמור סוד". שישאלו את הדמויות שלהם, הן עושות את זה כל הזמן.
בסה"כ, כפרק פתיחת עונה, זה היה פרק סביר. אומנם מי שציפה שחצי מהדמויות ימותו בפיצוצים באי, קצת שגה באשליות, אבל בהחלט היה אפשר לנקוט בצעדים קצת יותר קיצוניים מאשר להרוג רק את הדמות שלכולם היה ברור שתמות. לפחות לא היה ניסיון להראות ש"הכל בסדר ועברנו הלאה", ואין ספק שהשפעות אירועי סיום העונה הקודמת עוד יחזרו ויצופו לאורך העונה אצל כל דמות בנפרד, ובצוות כולו. נותר לנו רק לחכות ולראות איך זה יקרה.
נעשה סדר בשורדי/קורבנות האי. חיים ושלמים: דיגל, רנה, פליסיטי, קרטיס, דיינה, קוונטין, סלייד, בלאק סיירן. בתרדמת: ת'יאה, שמתאים למגמה שלה מהעונה החמישית של צמצום ההופעות של ווילה הולנד. הרוגים: סמנת'ה. גורלם לא ידוע: ניסה וטליה אל-גול, אוולין, דיגר הרקנס ומלקולם מרלין.
ולבסוף, האם הפעם, בפעם המי יודע כמה, תושבי סטאר-סיטי יאמינו שאוליבר קווין הוא החץ?
אייל אמיר
בן 30, גיק בהתהוות. בעל חיבה מוגזמת לסרטים וסדרות, אשר שנייה ברמתה רק לאהדה לברצלונה. מנטור רוחני - צ'נדלר בינג.
האם העונה החדשה של Stranger Things מצליחה לשמר את הרוח הכיפית ואת הדמויות המעולות? ביקורת **כוללת ספויילרים** לעונה השלישית.