"הסרט "להעיר את המלכה" מספר על ויקטוריה, מלכת אנגליה, בשנת 1887, שלהי תקופת מלוכתה, ומתמקד בעיקר בביקור של נציגים מתת היבשת ההודית והקשר המיוחד שנוצר בינה לבין אחד מאותם נציגים. יש לא מעט ביקורת כלפי האחראים לתרגום שמות סרטים לעברית, והפעם קשה לי להאשים אותם. השם המקורי של הסרט הוא "ויקטוריה ועבדול". זה נשמע כמו שם לקומדיה רומנטית שמסתירה בתוכה משל על "קבלת האחר" על רקע ההגירה ההמונית של מוסלמים לאירופה בעשור האחרון. בארץ, אני משער, זה עלול היה לפגוע במכירות הכרטיסים.
הסרט מחולק לשני חלקים, שונים לגמרי, בצורה מאוד ברורה. בחלקו הראשון הוא מתאר את המפגש והתפתחות היחסים בין המלכה לשליח ההודי. ובחלקו השני ההשלכות והתככים שנוצרים בעקבות מערכת היחסים המוזרה הזו. החלק הראשון מאוד מהנה. החלק השני מתיש ולא מענין. בתחילת הסרט מוצגים לנו בנפרד המלכה ויקטוריה – זקנה ועייפה מתפקידה המיותר, ועבדול. פקיד הודי שעובד עם הממשל הבריטי בעיר אגרה, ונבחר להישלח לאנגליה להעניק למלכה אות כבוד, רק משום שהוא גבוה. כן, קוראים לו כארים עבדול, והוא גבוה.
כל הבריטים בסרט מדברים במבטא מוגזם שגרם לי להתבלבל ולחשוב שחלקם יוצאי חבורת "מונטי פייטון". הפומפוזיות הבריטית מוצגת במלוא תפארתה הקומית בקרב נציגי הממלכה בהודו וגם בבית המלוכה עצמו. ההיסטריה שאוחזת במנהלי משק בית המלוכה בהכנות שהם עורכים לקראת אירוח המוני, מעוררת גיחוך ועשויה היטב. התמימות, שגובלת בילדותיות, של ההודים שנשלחים לאנגליה, מצד שני, גם מוגשת בהקצנה כלשהי, והופכת את ההתנגשות התרבותית למצחיקה באמת.
המלכה ויקטוריה מגלה ענין בנציג ההודי המוסלמי, ומבקשת לשוחח איתו. הסקרנות הזו שלה מובילה לחלק השני של הסרט, אז מגיע בנה, ברטי (הנסיך אלברט אדוארד) וביחד עם שאר פקידי החצר מתרעמים על מערכת היחסים הזו ובעיקר על התנהלות שאינה לפי שום פרוטוקול, והרי זה כל תפקידם – למלא אחר החוקים, ההוראות והמסורת של בית המלוכה מאות שנים אחורה.
בחלקו השני של הסרט נעלם ההומור. הפערים התרבותיים הצטמצמו או הפכו להיות פחות רלוונטיים. כל מה שנשאר לנו הוא בריאותה הרופפת של המלכה, השנאה שמרגישים אנשי החצר לעבדול והנסיונות הפעילים לחבל במערכת היחסים הזאת. בחלק הזה כולם אומללים. אף אחד לא מקבל מה שהוא באמת רוצה ומסרט קליל שמבוסס ברובו על אירועים אמיתיים (מה שמרמז על לא מעט חופש יצירתי בכתיבת התסריט) הוא הפך להיות דרמה פוליטית לא מאוד מעניינת.
בזמן שחלק מההודים התחילו למרוד בשלטון הבריטי, שיימשך עוד כשישים שנים מהתקופה המתוארת בסרט, והרבה לפני שהונהגו ע"י שוחר השלום והמתנגד לאלימות – גנדי, היו אלה המוסלמים שעשו את רוב הצרות לחיילי המלכה. חיבתה לעבדול והעובדה שהוא מתאר לה את החיים בהודו דרך עיניו, קירב אותה לאהוד את האיסלם ולהאמין שזו דת של שלום. יש אמירה בהחלטה להפיק היום סרט שמראה את הקשר שהיה לבית המלוכה עם דת האיסלם לפני 120 שנה, אבל תצטרכו לראות את הסרט כדי לקבל אותה.
במאי הסרט, סטיבן פריארס ("המלכה", "נאמנות גבוהה", פילומינה"), הוכיח בעבר שהוא יודע להתמודד עם דרמות כבדות משקל ועם קומדיות. אבל נראה שהפעם הוא ניסה לשלב ביניהן והתוצאה לא יציבה.
את המלכה ויקטוריה מגלמת ג'ודי דנץ' ("שייקספיר מאוהב", "פילומינה", "גאווה ודעה דומה") היא והלן מירן חולקות את הכבוד לגלם את אחת ממלכות אנגליה כל כמה שנים. הפעם הקודמת שדנץ' שיחקה את המלכה ויקטוריה היתה לפני עשרים שנה, בסרט "מר בראון". סרט שתיאר קו עלילה דומה לסרט הנוכחי: מערכת יחסים בעייתית (באופן שונה לגמרי) של המלכה עם אחד ממשרתיה לאחר מות בעלה, הנסיך אלברט.
את כארים עבדול מגלם עלי פאזאל ("מהיר ועצבני 7") שמצליח להעביר את התמימות ההודית יחד עם ההתרגשות שלו מהמעמד וההתרשמות שלו מהפאר שבארמונות ובטירות בהם הם מבקרים. כל אנשי המלכה מגולמים ע"י שחקנים ותיקים ונהדרים כמו מייקל גאמבון ("הארי פוטר"), אדי איזארד ("אושן 13"), פנלה וולגאר ("ד"ר הו"), סיימון קאלו ("אייס ונטורה – בלש פראי"), אוליביה וויליאמס ("החוש השישי") ובאמת שעוד כמה שתזהו את פניהם ואח"כ תחפשו מאיפה אתם מכירים אותם...
מי שחובב את התרבויות ההודית והבריטית יהנה מאוד מהסרט, בעיקר בחלקו הראשון. מי שאוהב תככים בבית המלוכה והצצה ל"חיים של מפורסמים" מהסוג הזה, יהנה לאורך הסרט כולו. לאדם הממוצע הסרט מרגיש כמו הבטחה שלא התקיימה. הוא מתחיל בהומור וחמימות, ונגמר בריב משפחתי שמצליח להביך את הצופים שנאלצים להיות עדים אליו.
יורם לשם
בן 47. חובב פנטזיה ומד"ב מכל הסוגים. רואה הרבה יותר מידי טלוויזיה, לדעת המקורבים אליו. הכי מתחבר בגיקסטר לכפתור Older.
שאנג צ׳י ואגדת עשר הטבעות מגיע לקולנוע וגיקסטר מפנקים!