בסיום העונה הקודמת של "הפלאש" ראינו בארי מנצח את האויב הגדול שלו "סאביטר" (לעונה השלישית לפחות) אבל אז גילינו שהספיד-פורס לא יכול להתקיים בלי ספידסטר שמאכלס את הכלא שבארי עצמו בנה, וכמו באגדות הגדולות, ניצחונו של הגיבור הוא גם מפלתו. בארי חייב להקריב את עצמו כדי לייצב את הספידפורס ולאפשר לכולם להמשיך את חייהם כרגיל - אבל בלעדיו.
בשבוע האחרון החלה העונה הרביעית של הסדרה אבל השם של הסדרה הוא עדיין "הפלאש", כך כצופים ברור לנו שהשאלה היא לא "אם בארי יחזור", אלא "מתי בארי יחזור". אחרי קטע קצר של "בפרקים הקודמים" אנחנו מקבלים את קולה של אייריס שאומרת "קוראים לי אייריס ווסט ואני הייתי אמורה להתחתן עם האיש המהיר ביותר בעולם". לא רע, כותבים, לא רע.
בסדרה רצינית יותר היינו מצפים להתנהלות מעט יותר הגיונית וניתנת לעיכול. אמור לקחת קצת זמן לפני שסיסקו יצליח למצוא דרך להחזיר את בארי, זמן נוסף עד שבאמת יצליחו לעשות את זה ועוד זמן עד שבארי יחזור להיות עצמו האמיתי. אבל "הפלאש" היא לא סדרה רצינית במובן הזה ולפעמים זה בסדר. אנחנו יכולים לקבל סתירות בקו הזמן או דמויות שחוזרות לחיים כי זה העולם שהסדרה שואבת ממנו, עולם הקומיקס. עולם שבו אפשר לסלוח על טעויות מינוריות ודמויות חוזרות מהמתים כל שני וחמישי.
אך בסדרה הכל קורה בפרק אחד עם פתרונות תסריטאיים זולים! סיסקו עובד בסתר על פיתרון והכל כבר מוכן, הוא רק צריך את העזרה של קייטלין (שלא יודעת שום דבר על התהליך כי היא לא היתה חלק ממנו) וגם כשהיא עוזרת לו היא רק פולטת ג'יבריש בפיזיקה לעבר ההדיוטות האחרים כדי להצדיק את ההימצאות שלה שם, ואז מקריאה נתונים ממסך וצועקת "עכשיו". נראה שהפעולה שלהם לא מצליחה כמו שהם ציפו, ובארי מופיע בצד אחר של העיר ובמועד לא מתוכנן, אבל אף אחד לא טורח להסביר איך זה יתכן. אם הם הפעילו את המכשיר הלא מוסבר שלהם בשדה תעופה נטוש, למה נפתח פורטל באמצע העיר? לדעת התסריטאים לא צריך להסביר לנו הצופים, כי אנחנו כנראה כל כך נתרגש לראות את בארי שלא יהיה אכפת לנו איך זה בדיוק קרה.
עד שהצוות המאולתר מצליח לשים את ידיו על בארי, הוא לא מתקשר עם הסביבה ומתחילה תעלומה חדשה שבסדרה רצינית היתה לוקחת 2 פרקים לפחות, אבל כמו שציינו, הכל רץ מהר, וברגע ש"צריך" את בארי הוא מתעשת ומתגייס לעזרה. מה שהכי הפריע לי בסצינה הספציפית הזאת (שמראש היא חסרת הגיון לחלוטין) הוא שבארי פורץ מהתא שבו הם מחזיקים את כל בעלי הכוחות במעצר, התא שמנטרל כוחות. ושוב, בלי לספק הסבר או אפילו לתהות איך זה קרה, (חוץ ממשפט עלום שבו מציינים שהוא ממש מהיר עכשיו) הסיפור ממשיך למפגש המרגש בין בארי שחזר להכרה ואייריס, הקטליזטור שלו, כשהוא מתגבר על האויב הכי מצוץ מהאצבע מאז ה"פאוור ריינג'רס" – הרובו נינג'ה.
אחרי שכולם שמחים ונראה שהכל בא על מקומו בשלום בקלות של ספר ילדים, אנחנו פוגשים את הנבל של העונה. קליפורד דה וו – "החושב", שקוראי הקומיקס מכירים. לשאר בני התמותה יש עונה שלמה להכיר. הוא והעוזרת שלו אוספים את הרובו נינג'ה, שלא ברור למה בארי והצוות שלו לא השתלטו עליו אחרי שהביסו אותו, ומכריזים שזה היה מבחן ועכשיו יתחיל הדבר האמיתי.
זה מכעיס שזה קורה בפרק הראשון, כי אם ככה הם בחרו לפתוח את העונה, אין מה לצפות לתחכום או עומק בהמשך. בדר"כ את רוב הכתיבה משקיעים בהנחת היסודות. בבניית סיפור רקע שעליו יכולה להישען כל העונה. אפשר רק לקוות ש"החושב" קיבל טיפה יותר תשומת לב בתהליך התכנון והכתיבה והסיפור סביבו יהיה הרבה יותר מבוסס ומתוחכם.
בואו גם נדבר על קייטלין לשניה, היא חתמה את העונה השלישית באמירה שהיא לא קייטלין יותר או קילר פרוסט היא משהו באמצע, אבל כשאנחנו פוגשים אותה בתחילת הפרק, היא קייטלין לגמרי. יותר מזה, זה נראה שהיא מתמודדת שוב עם אותו פיצול אישיות, שום דבר לא השתנה.
בין העונות נאלצנו להיפרד משתי דמויות אהובות - אייץ' אר (טום קאבינו) וג'וליאן (טום פלטון).
לאחר שהיה הפסיכולוג בשקל של העונה השלישית נפרדנו מאייץ' אר לאחר שהקריב את עצמו ובכך מנע את גורלה של אייריס למות בידי סאביטר, עכשיו ניתן רק לחכות ולראות איך טום קאבינו יחזור לעונה הרביעית ובאיזה גלגול של אייץ' אר.
בשיחה בין אייריס וג'ו גילינו שג'וליאן חזר ללונדון, אז גם הוא כבר לא חלק מהסדרה, לפחות עד שההפקה תחשוב שחזרה שלו תחזיר כמה נקודות רייטינג לסדרה. למרות ששניהם שחקנים מוכשרים, הנוכחות שלהם בעונה השלישית היתה מאולצת וטוב לראות שההפקה הבינה את זה וחתכה אותם.
כמו בעונות הקודמות, הסדרה מנסה לאזן בין דרמה של מערכות יחסים לאקשן של קומיקס וגיבורי על, ובדומה לסדרות כמו "החץ", "סופרגירל" ו"אגדות המחר", קטעי הדרמה לא מפותחים מספיק ונותרים ילדותיים. כבר בפרק הראשון אנחנו נתקלים בפתרונות של "חיבוק וזה עובר". אנשים שנפרדו בטונים צורמים סולחים אחד לשני בהרף עין. בעיות קיומיות של חודשים או שבועות נפתרות ברגע. מבחינתי זה אומר שהסדרה עדין לא התבגרה, ולא תתפתח להיות משהו גדול יותר. לפחות לא העונה.
האפקטים נראים אותו דבר, המשחק נשאר כמו שהיה. אפשר לשים לב לתנועות מצלמה מורכבות ומושקעות יותר בחלק מהסצנות, אבל בסך הכל נראה שעומדת לפנינו עונה שלא תהיה שונה בהרבה מה-די.אן.איי של הסדרה, לטוב ולרע: מינון גבוה של דרמה, דמויות "רעות" לא מאוד מוצדקות, הרבה פסים אדומים על רקע העיר בצילומים מהאוויר ואפקטים בינוניים.
אין הבטחה גדולה בפרק הראשון אבל אנחנו זוכרים שהסדרה יכולה להיכנס לקצב ולחזור להיות מהנה. נמשיך לעקוב באומץ והקרבה, בתקווה שבשבוע הבא יהיו לנו דברים יותר טובים להגיד.
יורם לשם
בן 47. חובב פנטזיה ומד"ב מכל הסוגים. רואה הרבה יותר מידי טלוויזיה, לדעת המקורבים אליו. הכי מתחבר בגיקסטר לכפתור Older.
האם העונה החדשה של Stranger Things מצליחה לשמר את הרוח הכיפית ואת הדמויות המעולות? ביקורת **כוללת ספויילרים** לעונה השלישית.