הוליווד לא מצליחה לפצח את הנוסחא לסרטים מבוססי משחקי וידאו, היום זוהי כבר עובדה. היחסים המרים עם הז'אנר החלו אי שם בשנת 1993 עם יציאתו של הסרט "האחים סופר מריו", סרט שהקשר היחיד שלו לאותו משחק אגדי היה השם בלבד. הניסיונות המשיכו ואיתם הגיעו שוב שוב הכשלונות: "סטריט פייטר", "האוייב שבפנים", "טומב ריידר", "הנסיך הפרסי", "מקס פיין", "היטמן" והניסיון האחרון "וורקאפט" נכשלו להיטהר מצחנת הז'אנר. עכשיו מגיע תורו של "אמונת המתנקש" ונשאלת השאלה האם הוא מצליח לעשות את מה שאחיו נכשלו.
חברת Ubisoft מריצה את כותר הדגל של Assassin's Creed עוד משנת 2007. סדרת המשחקים זכתה להצלחה רבה רחבי העולם בזכות המיתולוגיה העמוקה שעומדת מאחורי המשחק, הדמויות הכובשות, אקשן מיוחד ועולם ויזואלי. בשנת 2011 Ubisoft הקימה את חברת הסרטים שלה ומשם הדרך לסרט "אמונת המתנקש" היתה קצרה מתמיד.
החיים של קאלום לינץ' (מייקל פאסבנדר) לא היו קלים, כבר בגיל צעיר אביו רצח את אמו והיום הוא יושב ומחכה בתא מאסר ליום בו יוציאו אותו להורג. נראה שחייו של קאל הסתיימו באותו רגע של הזריקה, אבל מותו מבויים והוא מועבר למעבדה. ברגע "חזרתו" לחיים מברכת אותו סופיה ריקין (מריון קוטיאר) ומסבירה לו שהיא צריכה את עזרתו.
במשך אלפי שנים מאחורי הקלעים של ההיסטוריה האנושית התחוללה מלחמה בין שני מסדרים חזקים ועתיקים. "המתנקשים" השואפים להגנה על האנושות מתוך החשיכה ודוגלים ברצון חופשי ו"אבירי הטמפלר" המעוניינים בהשגת שלום עולמי תוך כדי דיכוי הרצון החופשי של האנושות. במשך כל קיומם "אבירי הטמפלר" חיפשו אחר חפץ בשם "תפוח גן העדן" שמאפשר שליטה במחשבות האדם, בניגוד אליהם "המתנקשים" עשו בכל האפשר לשמור על התפוח מידיהם של "הטמפלרים".
סופיה מייצגת את ארגון "אבסטרגו", כיסוי מודרני למסדר הטמפלרים שמעוניין כרגיל למצוא את התפוח ולנסות לפתור את העולם מבעיית האלימות. נראה שסופיה עצמה כן מעוניינת בלתת לאנושות את המתנה של עולם ללא אלימות מאשר המטרה הטמפלרית של שליטה. קאלום מסתבר הוא צאצא ישיר של מתנקש בשם אגיולאר, שחי בתקופה שבו הנצרות (ואיתם אבירי הטמפלר) השתלטו על ספרד. לפי התיעוד, אגיולאר היה המתנקש האחרון ששם ידיו על התפוח, באמצעות מכשיר בשם "האנימוס" קאלום יוכל לחוות את זכרונותיו של אגיולאר ובכך למצוא את התפוח.
הסרט פועל בשני מישורים, הראשון הוא חייו של אגיולאר בתור מתנקש במאה ה-15 בספרד. בנקודה זו הסרט מצליח לספק ברוב ההיבטים. במאי הסרט ג'סטין קורזל, שלאחרונה ביים את "מקבת" גם בכיכובים של פאסבנדר וקוטיאר הצליח להעביר את רוח התקופה בצורה מושלמת. החל מהצילומים הנופיים של ספרד, המהומה, הלבוש, הלכלוך והבלאגן. הוא אפילו לקח את הצעד האמיץ שאולפנים רבים לא מוכנים לקחת וזה להשתמש בשפת המקור. אהבתי לשמוע את השפה הספרדית מאשר אנגלית שנועדה אך ורק לנוחות הקהל.
עיקר המשחק Assassin's Creed הוא המתנקשים ובתור שחקנים אנחנו מבלים את רובו של המשחק בנעליהם, למעט הבלחות קטנות לגופו של האדם באנימוס. המישור השני שהסרט נוגע בו הוא קאלום, האינטרקאציה שלו עם סופיה והמסע שלו. החלטה זו היתה נכונה לסרט, המתנקשים בסופו של דבר העיניים של קאלום, באמצעותם הוא ייחשף לאמת, יקבל החלטה לגבי הצד שלו במלחמה הזו ויתעמת עם עברו, אבל דווקא בנקודה זו הסרט מצליח להיכשל פעם אחר פעם. הסיטואציות בהם קאלום מצוי אינן ברורות, כמויות אינספויות של אקספוזיציה מוטחות בפנים של הצופה ואנחנו צריכים לעבד כמויות גדולות של מידע בזמן לא ארוך, התסריט בחלקים האלו בנוי מדיאלוגים עבשים, התנהגות לא אמינה של אף דמות ואפילו בלי הומור, אוקיי ישנה בדיחה אחת די נחמדה וזו. גם הקאסט הכשרוני המרכיב את הסרט לא מצליח לצאת מהבעיות הרבות במישור הזה של הסרט.
מייקל פאסבנדר ומריון קוטיאר עושים עבודה נפלאה ובאמת מרגישים שהם הלב הפועם של הסרט. אבל הופעותיהם של קאסט המשנה המורכב מג'רמי איירונס, ברנדון גליסון ומייקל קנת' ויליאמס פשוט חולפות על פנינו ללא שום השפעה.
ברגעים שאנו חוזרים למתנקשים של המאה ה-15 אנחנו מקבלים סרט אקשן לא רע בכלל. קטעי האקשן מיוחדים, מעניינים ארוכים ושונים אחד מהשני. כל פעם שאנחנו חוזרים לאנימוס אנחנו נזרקים לחלק אחר בחייו של אגיולאר כאשר אנחנו מבינים את מניעיו ומצד שני את מניעי הטמפלרים. לא כל האקשן מושלם, חלקו נראה ממוחשב ולעיתים הצילומים בעיייתים בכך שלא ברור על מה מסתכלים ומי נלחם נגד מי. בשורה התחתונה, הסרט מצליח לספק רצפי אקשן טובים שמסוגלים לגרום להנאה אצל כל צופה.
בעולם שבו יש מלחמה בלתי פוסקת בין הקונספטים המנוגדים של רצון חופשי לעומת שליטה מלאה, "אמונת המתנקש" לא מנסה אפילו לחקור נושאים אלו. אנחנו נזרקים ישר אל תוך הקביעה (הנכונה) ש"המתנקשים" הם הטובים ו"הטמפלרים" הם הרעים. ייתכן שצופים מסויימים ייתקשו לבצע את הבחנה זו לאור טבעם האלים של המתנקשים ומטרתם הסופית של הטמפלרים – שלום עולמי. ההחלטה שלא לגעת בנושאים אלו לעומק ולחקור את טבעו של כל ארגון היתה לדעתי נכונה, גם מהבחינה הסיפורית וגם מהרצון להנגיש את הסרט לכלל הרבדים של האוכולוסיה. בחלקו הראשון של הסיפור או במקרה שלנו הסרט הראשון בסדרה, אנחנו צריכים רק לגרד את פני השטח. הסיפור אמור להיות מוצג בפשוטו, מטרתם של סרטי ההמשך (בתקווה שיהיו) הוא להעמיק את הסיפור, לשאול שאלות קשות ולהציב את הגיבורים בדילמה האם הם בצד הנכון.
מבחינתי הסרט הצליח בחלקו הנרחב כי הוא ידע מה המוצר שאותו הוא מספק, בידור פופקורן של שעה וחצי. מטרת הסרט הייתה להתחיל בבניית העולם של "אמונת המתנקש", להציג את הצדדים הלוחמים, לספק אקשן מהנה, להישאר נאמן למקור בצורה שלא מעט סרטים מצליחים ולספק טעם של עוד. נכון, קיימות לא מעט בעיות תסריט והסיפור לא מהודק כל כך אבל ייתכן שדווקא "אמונת המתנקש" עתיד לספק הצלחה חלקית איפה שאחרים נכשלו.
נתי אקב
בן 29, גיק הייטקיסט קלאסי. חובב סרטים באופן מושבע. אוהב כל סרט טוב ללא הבדלי אולפן, במאי ושחקנים. שונא שמייקל ביי הורס את הילדות שלי ואת הפריקוולים שהשמידו את מלחמת הכוכבים
רגע? יש עוד? כן!
עכשיו ביקורת מיוחדת של מישהי שלא שיחקה ב"אמונת המתנקש אף פעם!
אבל היא עדיין גיקית.
"אמונת המתנקש" עיבוד קולנועי לסדרת המשחקים המצליחה, מכיל את כל המרכיבים לסרט אקשן מוצלח.
חומר מקור טוב, אנטי גיבור, מדענית פורצת דרך (הו כמה מגניב!) חפץ קסום ומסתורי, מסדר לוחם סודי, ובנוסף לכל זה, גם טכנולוגיה עתידנית שמגלה לנו את הסודות הכמוסים של אבותינו
"אמונת המתנקש" מספר את סיפורו של קאל לינץ', אסיר נידון למוות שלאחר "הוצאתו להורג" מועבר למתקן סודי במדריד, עבור ניסוי מיוחד בניהול של ד"ר סופיה ריקין (קוטיאר) המאפשר לו להתחבר אל "הזיכרון הגנטי" של אחד מאבות אבותיו, אגיולאר. אגיולאר, הינו חבר מסדר סודי בשם "מתנקשים" והוא אחרון שברשותו היה "התפוח של עדן" (Apple of Eden) המכיל את סודות המין האנושי.
"אמונת המתנקש" מבקש לגשר בין עולם עתידני, לבין אחת התקופות האפלות בתולדות האנושות, ההקבלה בין האינקוויזיציה הספרדית לבין האלימות בזמננו מציירת תמונה די אפלה על החברה שלנו. היוצרים לא מצאו צורך לחקור את הנושא הזה לעומק, והעדיפו להשאיר אחריהם שובל מבלבל של שאלות בלתי פתורות כמעט מהרגע הראשון, תצרפו את זה לאקשן לא ממש סוחף, הנאבד בין סמטאות אנדלוסיה של 1492, יחד עם ההווה שלא מצליח לשמש נקודת עוגן עבור הדמויות והעלילה שמקבל עיצוב משעמם וצפוי עד אימה ותישארו עם רצף חסר משמעות בין הווה ועתיד שלא מצליח לקשור את שני קווי הזמן האלו לסרט קוהרנטי אחד. גם צוות השחקנים המשובח המזוהה עם סרטים זוכי אוסקר, שהופך את כשלונו של הסרט לצורב במיוחד. כשרונותיהם של מייקל פסבנדר, ג'רמי איירונס ומריון קוטיאר, מטשטשים אל מול העלילה מרובת החורים ולא מצליח להציל את המצב.
מעבר לציפור מוזרה שדוחפים בכל הזדמנות, חדי העין בטח יוכלו להבחין ביותר EASTER EGGS ממני, הסצינות עמוסות בכתובות על קירות, סמלים שונים, וציטוטים שמגיעים כנראה מהמשחקים עצמם, הסרט עמוס ויזואלית עד כדי כאב ראש, ולצופה שלא מכיר את משחקי המחשב מקבל תחושה חמקמקה שיש להם כנראה משמעות כלשהיא, אך היא נותרת בלתי מוסברת, ומתסכלת.כאן מצופה מהם להחזיק סרט שלם על כתפיהם הקטנטנות ללא בסיס חזק של עלילה, והם נבלעים ברקעים החדגוניים של הסרט.
חומר המקור של "אמונת המתנקש" איפשר יצירה של סיפור מורכב, דמויות מעניינות וקונפליקטים שיכולים להספיק לסדרות סרטים שלמות, במקום זאת אנחנו נותרים עם וידאו-קליפ ארוך, וההפסד כולו של הצופה. אם אתם אוהבים שוטים ראוותנים וhand to hand combat קלאסיים, אתם תהנו. אם אתם חובבי מארוול ולא גיימרים במיוחד, כדאי שתשארו בבית. יש מה לראות בנטפליקס.
גיקית על, חלל, ובכלל.
מירי נמנוב היא המפיקה הראשית של גיקסטר,
אבל לא גיימרית