ישנן סדרות סרטים שאין לי שמץ של מושג איך הן הצליחו להוציא יותר משני סרטים. אני בוחר במספר שתיים בכוונה – הסרט הראשון מגיע, יש לו קהל, הצלחה כלשהי בקופות, המבקרים לא שנאו אותו או אהבו אותו ואז מגיע סרט ההמשך. סרט ההמשך בדרך כלל גרוע יותר, חסר מעוף, משחזר את אותה עלילה של הסרט הראשון ונכשל בקופות. כך נגמרים לא מעט ניסיונות ליצור מותג סרטים מצליח. רוב הסרטים שאינם מבוססי פרנצ'ייז עצום, ממלאים את נוסחא זו באדיקות. מספר דוגמאות על מנת להמחיש את הסיטואציה: "מורטל קומבט: השמדה", "סקס והעיר הגדולה 2", "ספיד", "זעם הטיטאנים", "זולנדר 2", "טרון: המורשת" ו"הנוסע השמיני נגד הטורף".
אך יש את סדרות הסרטים שפשוט מסרבות להפסיק. החודש מגיעים שני סרטים לבתי הקולנוע שהם דוגמאות בולטות. Underworld: Blood Wars, הסרט החמישי! בסדרת סרטי "מלחמת האופל", יצא בארצות הברית ב-6 בינואר, ונכון לכתיבת שורות אלו לא יופץ מסחרית בישראל. בסוף השבוע הקרוב, ביום חמישי, ה-26 בינואר, יעלה בבתי הקולנוע בישראל "האויב שבפנים: פרק סיום" שהוא הסרט השישי בסדרת הסרטים שלאחר הסרט השני, הסדרה הזו הייתה צריכה להסתיים. אבל קרה ההיפך הגמור, היא שגשגה בצורה שאי אפשר לתאר.
אני חייב לומר שלא סבלתי מהסרט הראשון שיצא ב-2002, הוא אחד מסרטי הזומבים הראשונים שראיתי, האקשן היה סביר, תסריט גנרי לחלוטין ומילה יובוביץ' הייתה מהפנטת (רואים, זה מתאים לנוסחה). אז הגיעו הסרט השני והשלישי והרביעי והחמישי ונראה שכל פעם לא התאמצו יותר מידי. הסרט הרביעי אפילו כלל את ונטוורת' מילר (מייקל סקופילד – "נמלטים") שעוזר לגיבורים שלנו לברוח מבית כלא, באמת הגעתם למצב שבו אתם מעתיקים בצורה בוטה סדרת טלויזיה יחד עם השחקן שהוביל את אותה סדרה?
איך סדרת הסרטים הזו מצליחה לשרוד ואף להצליח למרות שהיא מספקת מוצר חלש במיוחד? התשובה לשאלה זו פשוטה מאוד ומתנהלת בעולם סרטי האימה כבר שנים, תקציב סופר נמוך!
במקום להגזים עם תקציבים של מאות מיליוני דולרים, סדרת "האויב שבפנים" לא חצתה את רף ה 100 מיליון דולר ולו פעם אחת. הסרט היקר ביותר בסדרת "האויב שבפנים", עלה רק 65 מיליון דולר. המצב הזה יוצר מנגנון שבו הסרטים לא צריכים להרוויח 700-800 מיליון דולר כדי להיות רווחיים. עולם סרטי האימה מתנהל ככה כבר שנים. המון סרטים קטנים שעולים מיליונים בודדים לייצור, אחת לכמה זמן מגיע להיט כמו "פעילות על טבעית" שעלה 15,000 דולר ועשה 193 מיליון דולר.
אם לדוגמא "ג'ון קרטר" שעלה 250 מיליון והרוויח 284 מיליון גלובאלי, הפסד נוראי לאחר ניכוי עלויות הפרסום ורווח בתי הקולנוע שמפיצים את הסרט היה עולה רק 60-100 מיליון, ההפסד היה הופך להיות רווח. אותה סיטואציה התרחשה עם "הפרש הבודד" שעלה 215 מיליון והרוויח 260 מיליון גלובאלי (גם הפסד נוראי). בכדי להבהיר את המצב, היום, כדי שסרט יתחיל להכניס רווחים נקיים לאולפן הוא צריך להכניס כפי 2 וחצי מהתקציב שלו. זאת אומרת, שסרט שעלה 100 מיליון דולר, מתחיל להניב רווחים רק אחרי שהוא חוצה את קו 250 מיליון דולר הכנסות.
סרטי "האויב שבפנים" מבינים שהם לא יצליחו לעשות ה-800 מיליון דולר ולכן לא נבנים עם תקציבים שיכניסו אותם להפסדים. הם יודעים בדיוק מי הקהל שמגיע לסרטים האלו וגורמים לקהל הזה להפוך את הסרטים לרווחיים במיוחד. הסרטים לא מדהימים, בזה אין ספק, אבל מאחוריהם עומדים אנשים חכמים. אנחנו אולי צוחקים על איכות הסרט, אבל הם צוחקים כל הדרך לבנק.
כדי לשכנע אתכם, איך אפשר בלי קצת גרפים:
ניתן לראות בקלות שעם השנים, גם שביעות הרצון של המבקרים וגם של הקהל ירדה. נכון, היו עליות קטנות מאוד ברמת שביעות הרצון של המבקרים, אבל בסופו של דבר הציונים נמוכים. ציון המבקרים הממוצע עומד על 26% בעוד שציון הקהל הממוצע עומד על 57%. אפשר לומר שככל שיותר סרטים יוצאים לסדרה זו, דווקא סבלנות הצופים היא זאת שיורדת.
אבל כדי להמשיך להוכיח את הנקודה שתקציב נמוך וקהל קבוע שמגיע לסרטים יכול לעשות רווח לא קטן, נעבור לגרף השני.
מהגרף הזה ניתן לשים לב לדברים מעניינים במיוחד: הראשון, הגידול בתקציבי הסרטים לא עלה מעל ל 33% לסרט והגדלת התקציב התרחשה רק לאחר שהסרט הראה עליה בגידול הרווחים. השני, למרות ירידת שביעות הרצון הקהל רווחי הסרט המשיכו לגדול ואף בצורה משמעותית. אפשר לעשות מחקר שלם על הגידול הספציפי בשני הסרטים האחרונים ואם הייתי צריך לנחש, הייתי הולך על שתי סיבות: גידול במחירי הכרטיסים בשנים האחרונות והוספת האפשרות לצפיית הסרטים בתלת מימד (שמעלה את מחיר הסרט בעוד כמה דולרים).
הנתונים האלו מחזקים את העובדה שתקציבים נמוכים הם אלו שיכולים להביא רווחים. לא כל סרט צריך להיות עם מאות מיליוני דולרים של תקציב ולהתרסק בקופות. במידה וכל סרט היה מתוקצב באפילו 150 מיליון דולר, הוא לא היה מצליח להחזיר את ההשקעה, יוצא בהפסדים וכנראה שמחסל את הסדרה הזו כבר אחרי הסרט השני. חברת ההפקה "קונסטנטין" שאחראית על הפקת הסרטים, משחקת את המשחק ההוליוודי בחכמה, הם לא יכולים להתלהב ברווחים של מיליארדים, אבל הם משחקים משחק הרב יותר בטוח מהרבה אולפנים אחרים בהוליווד.
קחו לדוגמא סרט שאמור לצאת במהלך השנה הקרובה – "ולריאן ועיר אלף הכוכבים". סרט מדע בדיוני המבוסס על קומיקס שלא מוכר במיוחד. הסרט הופק בתקציב של 180 מיליון דולר. כדי להרוויח משהו הסרט יצטרך להרוויח מעל ל 400 מיליון דולר, משימה קשה ללא ספק לסרט שאינו מפרנצ'ייז גדול.
ועכשיו... להגרלה!
"האויב שבפנים: פרק הסיום" מגיע לאקרנים ב26.01, ולנו יש שני כרטיסים זוגיים לחלק לכם! רוצים לזכות? כל מה שאתם צריכים לעשות הוא פשוט:
1. לוודא שעשיתם לייק לדף הפייסבוק של גיקסטר
2. לכתוב לנו בתגובה לפוסט בפייסבוק: את מי הייתם לוקחים איתכם/ן לאפוקליפסת הזומבים, ולמה? תייגו אותו/אותה בתגובתכם/ן, ואולי שניכם/שתיכן תלכו לראות את הפרק האחרון בסדרת "האויב שבפנים" ביחד, בחינם!
רוצים להגדיל את הסיכויים שלכם לזכות? שתפו את הפוסט על "Public" ("ציבורי"). השיתוף לא הכרחי אבל יכול לסייע לכם לזכות בתחרות!
נתי אקב
בן 29, גיק הייטקיסט קלאסי. חובב סרטים באופן מושבע. אוהב כל סרט טוב ללא הבדלי אולפן, במאי ושחקנים. שונא שמייקל ביי הורס את הילדות שלי ואת הפריקוולים שהשמידו את מלחמת הכוכבים