לפני כשלוש שנים זכינו לראות את "הזאב מוול סטריט", סרט שביקר בצורה חריפה אך קומית את חזירותה של וול סטריט בשנות ה-90, וכמובן את עלייתו ונפילתו המטאורית של ג'ורדן בלפורט (ליאונרדו דיקפריו). באמצע שנות האלפיים קיבלנו הצצה לעולמו הקר, האכזרי והלא מוסרי של המסחר בנשק ב"שר המלחמה", בכיכובו של ניקולס קייג בתור סוחר הנשק יורי אורלוב. את "כלבי מלחמה" אפשר לתאר בצורה הטובה ביותר כשילוב של "הזאב מוול סטריט" עם "שר המלחמה". הסרט מציג את עולם הסחר בנשק בתקופה שלאחר אירועי ה-11 בסטפמבר, יחד עם החזירות, ה"כיף" וחוסר המוסריות של העוסקים בנושא.
במהלכה של "מלחמת עיראק", ממשלת ארה"ב העניקה לעסקים קטנים את היכולת לקחת חלק במכרזי הנשק של צבא ארה"ב. החלטה זו התקבלה כדי לא להשאיר את התחרות רק במגרש הילדים הגדולים ועל מנת לתת אפשרות לסוחרי נשק קטנים להרוויח משהו קטן מהצד. דיוויד פאקווז (מיילס טלר, "ויפלאש") ואפרים דיברולי (ג'ונה היל, "הזאב מוול סטריט) הם שני חברי ילדות בשנות העשרים לחייהם שמחליטים להיכנס לעולם הסחר בנשק כדי לצאת מחיי הבינוניות שלהם. השניים מתחילים בקטן אבל החמדנות, הגאווה והחוצפה עושים את שלהם ומכניסים את השניים לתסבוכות עם אנשים מפוקפקים שהמסוכן ביותר מכולם הוא ממשלת ארה"ב. את הסרט ביים טוד פיליפס, שברזומה שלו ניתן למצוא את טרילוגיית ה"האנגואבר" וסרטי קומדיה נוספים. מעניין היה לראות איך במאי שרגיל להצחיק את הקהל שלו, הפעם נדרש להעביר סרט רציני בעל מסר.
הסרט מסופר מנקודת מבטו של פאקווז, שניתן לזהות אותו בקלות כגיבור הסרט. הוא זה שנמצא בחיים רצופי כישלונות, עד שמגיע אפרים, חבר הילדות "הנאמן" ומציע להוציא אותו מהקרשים אל עולם קל יותר ומלא כסף, מי היה מסרב? למרות שפאקווז הוא גיבור הסרט, בעל אופי שיותר ניתן להתחבר אליו וחוש מוסר מסוים הוא הדמות המשעממת בסרט. אפרים הוא גונב הסצינות, הוא זה שלוקח את העסק של השניים לקצה, ולא משנה כמה קווים אדומים צריך לעבור. הוא האדם הדוחה ביותר שתוכלו לפגוש אבל אנחנו לא רוצים להפסיק לראות אותו על המסך. ג'ונה היל גונב פה כל סצינה, הוא האתנתחא הקומית ומצליח להציג ורסטיליות מושלמת. מצד אחד הוא יכול להיות חביב ומצחיק ומצד שני להיות מניפולטור דוחה שלא תרצו להתקרב אליו.
הסיפור לא מחדש יותר מידי, חווינו נוסחא של סרטים דומים בעבר. "גיבורים" שנמצאים בנקודת שפל מוצאים הזדמנות לצאת מהקושי של החיים באמצעות כניסה לעולם מעט לא חוקי. הכסף מגיע בקלות ואיתו החזירות וחוסר הבושה עד לנפילה הבלתי נמנעת. כמו שציינתי, לא מדובר בתרחיש חדש או מפתיע אבל הדמויות המגוונות, התסריט מהודק, כתוב היטב והבימוי המרשים יצרו סרט מהנה עם אמירה. מבחינתי זה לא היה מספיק, קיבלתי את ההרגשה שהיה בסיפור יותר ממה שהוצג לנו. נראה שהרצון להשאיר את אורך הסרט לא יותר משעתיים גרם לנו לפספס מספר סיפורים מעניינים על הצמד פאקווז ודיברולי. אני רוצה לקבל גרסה דוקומנטרית על הסיפור של השניים האלו, בלי התוספות של הוליווד.
אי אפשר לומר זאת אחרת, הסרט הזה מצחיק, מה עוד אפשר לצפות מהבמאי של "ההאנגאובר". גם ברגעים הקשים ביותר שלו אנחנו מוצאים את עצמנו צוחקים. הצחוק לא מגיע כי מסופרת בדיחה טובה או בגלל פאנצ'ליין, אנחנו צוחקים מהטירוף של המציאות שבה אנחנו חיים. הקלות שבה ארה"ב מאשרת לכל אחד לסחור בנשק, הטיפשות הבלתי פוסקת של הצבא והממשלה, מחירם הקטן של החיים ואפס האחריות של סוחרי הנשק והחזירות שלא יודעת שובע. הנושאים האלו אמנם מצחיקים אותנו בשעתיים של הסרט, אבל מוטחת לנו בפנים אמת מטרידה, אבל כזאת שלא מפתיעה.
פיליפס הצליח ליצור שילוב טוב בין סרט מהנה ובעל הומור עם משחק מעולה וכזה שמצליח להעביר מסר לא פשוט. אני בנתיים סלחתי לו על שני סרטי ההמשך המייגעים ל"האנגובר". אם זה מה שהוא מצליח לעשות שהוא תוקף נושאים בעולם האמיתי, בבקשה שימשיך.
שורה תחתונה
"כלבי מלחמה" הוא סרט שבנוי היטב מתחילתו ועד סופו. הוא בעל סיפור מעניין שמלווה בתסריט , בימוי ומשחק טובים. זה שהוא מצחיק אותנו, לא אומר שהוא לא אמור לתת לנו משהו לחשוב עליו. ללכת לראות ללא דיחוי.
נתי אקב
בן 28, סטודנט לכלכלה-סטטיסטיקה. חובב סרטים באופן מושבע. אוהב כל סרט טוב ללא הבדלי אולפן, במאי ושחקנים. שונא שמייקל ביי הורס את הילדות שלי ואת הפריקוולים שהשמידו את מלחמת הכוכבים.