טוב, זה היה פרק נפלא של טלוויזיה. מה לא היה בו? היו בדיחות טובות, עלילה שמתפתחת, שובן כמה מהדמויות האהובות עלי ונבלית חדשה עם שם משחק מילים נהדר. שבוע שעבר אולי היו לי כמה תלונות, אבל השבוע אין. אז נראה לי שסיימנו להפעם. ניפגש בשבוע הבא!

סתם, סתם. יש לי הרבה דברים להגיד. אז כמו שהרבה מעריצים באינטרנט אמרו שבוע שעבר, העסקה של ווייד ווייל עם גברת המונרך לא הייתה ״הצעה מגונה״ אלא יותר… איזה סרט על נבלי על שמחליפים אויבים. לא יודע. בכל מקרה, ווייל רוצה זכויות ארצ׳ינג בלעדיות על ראסטי עכשיו שהוא נהיה חשוב, והמונרך לא מרוצה מזה, כמובן. הוא כבר עבר את כל זה בעונה השלישית. הוא לא מוכן לשנוא אף אדם אחר באופן מקצועי, כי השנאה שלו לדוקטור ונצ׳ור באה ממקום עמוק. מקום… משפחתי, אולי? כן, מאז שהמונרך מצא בסיום העונה הקודמת תמונה של ההורים שלו מבלים עם ההורים של ראסטי, והוא וראסטי משחקים ביחד כילדים, קהילת המעריצים הייתה עסוקה מאוד במה לעזאזל זה אומר (וזה אפילו בלי לדבר על התאוריות הרבות שראסטי והמונרך הם האחים ונצ׳ור בהם עוסקת הסדרה). בסוף הפרק אנחנו מגלים עוד פרט בתעלומה שהיא המונרך והוריו, אבל לפני זה הוא והנצ׳מן 21 (מתוך אחד) יוצאים למסע ״לשכנע״ את כל מי שלפניו ברשימה לארצ׳ינג על ראסטי לוותר על ״הזכות״ הזו (״אתם לא רוצים את זה. הוא דוש״ המונרך אומר). התחנה הראשונה (והאחרונה אולי) היא אצל נבלית העל הזקנה Reduca, עוד שם גאוני מכיוון שיש לה נחשים בתור שיער שמקטינים חפצים (אני חושב שאני והמונרך הבנו את השם באותו זמן). המונרך ו-21 עובדים מעולה ביחד, בעיקר שהם מתווכחים על דברים כמו האם עט מתנה ישכנע נבלי-על לוותר על ראסטי.

אבל יש עוד עלילה מרכזית בפרק הזה, עלילה שמספקת את ההופעה הראשונה של העונה לשתיים מהדמויות האהובות עלי, בילי קוויזבוי ופיט וויט, או כמו שהוא נקרא בפתיח הנוסטלגי המעולה שהצמד קיבל השבוע, The Pink Pilgrim. וכמובן איך אפשר בלי הנבל שלהם, אוגוסטוס סנט-קלאוד. כשסנט-קלאוד קודם לראשונה מדמות רקע לדמות ראשית בעונה הקודמת, המעריצים לא ישר מתו עליו (עם כמה שהיוצרים של הונצ׳ור ברות׳רס אוהבים  שינויים, המעריצים פחות), אבל אני חושב שהוא דמות מעולה, נבל שחצן ופתטי ששונא את בילי בצורה מטורפת. כרגיל הקרב שלהם הוא לגבי אביזר של תרבות פופ, והפעם הכדור האדום מתוך הקליפ של דוראן דוראן לשיר Is There Something I Should I Know, שלפי סנט-קלאוד (ובילי לאחר מכן) הוא כלי קסום להיסטוריה חלופית ונוראה של מוזיקת פופ. העלילה מלאה בעוד הרבה רפרנסים מוזיקליים (הספיישלטי של הסדרה), בדיחות מעולות ושימוש מזוויע בובת יד של מיסטר רוג׳רס. וגם שובו של רובו-בו!

כל זה והפרק גם ממשיך לספר את מעלליו של ראסטי בעיר הגדולה. אנחנו מגלים בפרק הזה שווייד ווייל הוא האיש מאחורי הקרוסיידרז בפרק הקודם, ובעצם משחק את שני הצדדים, גיבורים ונבלים, בשביל להרוויח כסף. זה שראסטי סירב לשלם לו פרוטקשן די מפריע לו אז הוא מתכנן לתקוף אותו אבל נעצר על ידי שיתוף פעולה של ברוק והייטרד, שהם גם צוות לא רע בכלל. זה מדהים כמה עלילות הפרק הזה הצליח לדחוס (יש גם את ראסטי מנסה לנהל את החברה כמו שצריך, וסיפור ההתמכרות והגמילה של הפיראט) ועדיין להיות כל-כך טוב. כיף שחזרתם.

הערות נוספות:

• הנה הקליפ של דוראן דוראן כדי שתבינו את הרפרנסים.

• אני מת על אפקטי הדומינו המוזיקליים שסנט-קלאוד ובילי מתארים שיקרו בגלל הכדור האדום הזה.

• אז מ הנראה לכם הקטע עם המערה בבית של ההורים של המונרך? שכחתי בכלל מזה עד שמישהו באינטרנט העלה את זה, אבל לפני איזה שנה היה פרומו לעונה החדשה שדיבר על רוצח נבלים. כולם חשבו שזה ראסטי לפי התמונה, אבל אולי זה המונרך שיתחיל להתלבש כמו גרין הטרנט ולהרוג נבלים כדי להתקדם בתור להיות הארץ׳ של ונצ׳ור.

• Pirate? Pirate! Is that his name, just pirate?

• אני אוהב ש״פינק פילגרים״ הפך מכינוי שפיט וויט קרא לעצמו לפני שלוש עונות לתלבושת מגוחכת שלמה.

• זה רק אני או שהנאום של ראסטי היה באמת קצת מעורר השראה?

השורה התחתונה

פרק מעולה שבו הרבה אלמנטים שונים משתלבים נפלא ביחד.

יונתן עמירן

קומיקאי/ תסריטאי חובב, איש מגניב בצורה מקצועית.

אוהב: סרטים מגניבים, ראפ, קומדיה, ניקולס קייג׳, סרטי קומדיה עם ניקולס קייג׳ עושה ראפ.

לא אוהב: סרטים משעממים