אחרי להיטים מטורפים כמו "Frozen", "ראלף ההורס" וכמובן "זוטרופוליס" הפנטסטי, הציפיות מאחד האולפנים הגדולים בעולם רק עולות. נדמה שמסרט לסרט דיסני מנסים קצת לשנות את הנוסחה שלהם ולהתפתח. הפעם ב"מואנה", הם מנסים להכניס נסיכת דיסני מהדור החדש. הסרט הזה מצליח להבריק לעיתים, אך גם נופל בנקודות מאוד קריטיות.
"מואנה" מספר על… ניחשתם נכון, מואנה. נערה בת 16 משבט פולינזי, המיועדת להפוך להיות הצ'יף. במקביל, אגדה על קללה שהוטלה על הטבע והורסת אותו, מתחילה לתפוס תאוצה. מואנה מחליטה לצאת למסע שבו היא תצטרך להחזיר אבן אגדית לאי ממנו היא נגנבה בכדי להסיר את הקללה. בדרך היא פוגשת את מאווי, אל למחצה (שמדובב על ידי דווין "דה-רוק" ג'ונסון. שכנראה החליט שהוא לא מספיק האדם האהוב עלי אדמות, אז הוא הצטרף גם לדיסני) שגנב את האבן בעבר ובגללו כל הבלאגן התחיל.
מבחינה ויזואלית זהו אחד הסרטים היפים ביותר של דיסני. הצבעים כל כך מרהיבים, הנופים פשוט מפילי לסת והדמויות מרגישות חיות לחלוטין. הסרט מכיל כמה חלקים ארטיסטים למדי בעיקר בחלקי השירים, שאם ב"פרוזן" קיבלו העמדה ובימוי חסר מעוף של מחזמר בברודווי, כאן הם עוברים לאיזורים מופשטים ובעלי שילובים מאוד ייחודיים ששווים בעצמם את הצפיה בסרט. דיסני הצליחו להפוך את "הים" לדמות! זה ים! איך אפשר להפוך ים לדמות?
גם המוזיקה מוצלחת, כאשר לין-מנואל מירנדה ("המילטון") יוצר כאן כמה וכמה שירים שעלולים להתקע לכם בראש. אמנם אני לא חושב שתהיה כאן עוד סנסציה כמו "Let It Go", אבל רוב הסיכויים שהילדים והילדות שלכם הולכים לשיר את השירים הללו בתקופה הקרובה. בולט במיוחד השיר "How Far I'll Go" (מוצאים את הדמיון בין השמות?) שמבוצע בצורה פנומנלית על ידי אאולי'אי קרוואלהו, המדובבת של מואנה אשר נותנת נפח, יכולות משחק והבעה לדמות שהופכות אותה למאוד חיה ואנושית. כמובן שדיסני מקבלים פה הערכה ענקית על ליהוק של זמרת צעירה פולינזית אמיתית, ולא עוד שחקנית-כוכבנית הוליוודית. גם הליהוק של דה-רוק, שהוא נצר למשפחה סמואנית בעצמו, הוא סוג של הברקה בפני עצמה.
דבר נוסף שמעניין בסרט הוא שמזה שנים אין כאן שום Love interest לדמות הראשית, וזהו שינוי מאוד מרענן בשביל דיסני. נדמה ש"מואנה" ממשיך את המגמה הפמיניסטית ש"פרוזן" התחיל, כאשר מואנה היא דמות נשית עקשנית, נחושה, אמיצה ומנהיגה מלידה. זה בהחלט יכול להרשם כהישג לטובת דיסני שמצליחים לתת לצופים סרט שבו הגיבורה הראשית היא באמת גיבורה ראשית. הסרט הזה הוא סוג של מסע חניכה של מואנה, שאמנם נתמכת כל העת על ידי דמויות אחרות (בין אם זה "הים", סבתה, או מאווי), אך היא זו שלא מוותרת. היא זו שחותרת לניצחון, היא זו שמניעה את העלילה. בניגוד לדמויות נשיות בולטות אחרות, מואנה לא בורחת מהאחריות שמוטלת עליה על ידי ״המבוגרים״, היא שמה אותה בצד בשביל לקיים את האחריות הקריטית יותר. הסיבות לבריחתה הזמנית מתפקיד הצ׳יף (שהיא אפילו טובה בו!) הן לא אנוכיות, או ״נעריות״. מהבחינה הזו מואנה היא דמות נשית דיסנאית חשובה מאוד ומודל מצוין לחיקוי לילדים ולילדות שיצפו בה.
הבעיה היא, שבניגוד לרוב הסרטים הבולטים של דיסני, לטעמי "מואנה" קצת נופל בצד הרגשי. זוכרים את ההרגשה כשמולאן מגלה שהיא כישלון כמו שכולם חשבו שתמיד הייתה? כשראלף ההורס שבר לוונלופי את המכונית? או כשטריטון הרס לאריאל את אוסף החפצים המטופש שלה? זוכרים איזה מבאס זה כשג'ודי העליבה את ניק וגרמה לו לעזוב בדיוק כשחזרה לו תקווה לחיים? Member'? אז גם ב״מואנה״, דיסני מנסים ליצור רגעים מרגשים כאלה, אבל אין כאן מספיק חיבור רגשי עם הדמויות. סיפור הרקע של מאווי אמור להיות מאוד נוגע ללב, אבל מצאתי את עצמי לא מתעניין. יש רגעים לא מוסברים ופתאומיים שאין להם תרומה אמיתית לסרט מלבד גאג קומי מיותר או רגע לצורך קידום העלילה מנקודה א' לנקודה ב'. באופן כללי האירועים בסרט מרגישים קצת סכמטיים, כמו תחנות שהגיבורה עוברת אבל בלי מספיק משמעות או סיבה. הדמויות לא מונעות מהסיבות הנכונות, וקשה להזדהות איתן.
הסרט בעצם מנסה לשחזר את הנוסחא המנצחת של דיסני, אבל אז משאיר אותה ברמה של נוסחא. נראה שדיסני מודעים לאותה נוסחתיות שהם עובדים איתה כבר שנים ("הגיבור הנבחר", גיבורה שרוצה "עוד", הסייד קיק הקומי, הגבול שהאבא דורש מהילד לא לעבור והוא עובר בכל זאת ועוד), ואפילו מתייחסים אליה בכמה בדיחות ואיזכורים. עם זאת, עצם העובדה שהם מתייחסים לבעייתיות והחזרתיות בסרטים שלהם, ואז חוזרים על אותן בעיות גם ב"מואנה", מוריד מערך הבדיחה ובעיקר מבליט את החזרתיות וחוסר ההתפתחות.
כשמדובר בבית יוצר כמו "דיסני", הציפיות תמיד גבוהות מאוד."מואנה" הוא סרט נחמד מאוד, ואני בטוח שרוב האנשים שילכו לצפות בו יהנו עד מאוד. אני גם בטוח שהסרט הזה עומד להיות להיט מטורף בקרב הילדים והמבוגרים כאחד. זה סרט פמיניסטי מתקדם יחסית לדיסני, שמספק לא מעט רגעים כיפיים, הרבה ויזואליה מדהימה, מוזיקה מוצלחת וגיבורה מעניינת. אבל אחרי סרטי אנימציה כמו "זוטרופוליס", "קובו" ו"ספר החיים" שהצליחו להעביר ולהנגיש נושאים בעייתים לקהל הצעיר והמבוגר כאחד, אני מרגיש שסרט שהוא רק "נחמד" פשוט כבר לא מספיק. במקום כלשהו, ״מואנה״ הסרט דומה מאוד לגיבורה שלו: שניהם רוצים להיות יותר מהדבר המוצלח שהם כרגע, ולהתפתח למשהו אפילו גדול יותר. אך בפועל רק אחד מהם מגשים את הייעוד האמיתי שלו.
השורה התחתונה
"מואנה" הוא סרט מרהיב, יפהפה, עם שירים מוצלחים והגיבורה הכי טובה של דיסני מזה שנים. אך חוסר החיבור הרגשי לדמויות גורם לסרט להרגיש מעט שטחי יותר מסרטי דיסני אחרים שמשתמשים באותה נוסחה.
אל תשכחו לעשות לייק לגיקסטר בפייסבוק לעוד ביקורות וסקירות:
עידן בן טובים
בן 27. סטודנט ללימודי טלוויזיה. נולד עם ג׳ויסטיק ביד. יש לו הרבה יותר מדי גאדגטים והרבה פחות מדי זמן פנוי. פעם ניסה להשתמש במשך שנה במכשיר אנדרואיד וחזר בכדי לספר.חובב רסלינג מושבע ובעל פטיש לא מוסבר לביצוע קליברציות למכשירים אלקטרונים. מנחה את פודקאסט הרסלינג המוביל בישראל: ״האוס שואו״
גיקסטר מחלקת כרטיסים זוגיים ל'משפחת אדמס 2'?