"התופת", מסדרת הסרטים של רוברט לנגדון, מבוסס על פרק נוסף מסדרת רבי המכר של דן בראון. הסרט, כמו קודמיו, מבוים ע"י רון הווארד, ("RUSH") עם טום הנקס שוב בתפקיד הראשי.
הסרט נפתח כשלנגדון מוצא את עצמו בבית החולים, מטושטש ועם אובדן זיכרון. לנגדון, הנרדף ע"י המשטרה, מוצא עצמו שוב במרכז של תעלומה מסתורית ומסוכנת, ועליו להזכר במהירות מי רודף אחריו, ויותר חשוב למה. אל לנגדון מצטרפת סיינה ברוקס, בגילומה של פליסיטי ג'ונס ("התאוריה של הכל"): הרופאה המטפלת בלנגדון, ומסייעת לו לפתור את התעלומה.
הסרט לוקח אותנו לסיבוב בכמה מהערים היפות באירופה: פירנצה, ונציה ואיסטנבול, תוך כדי פתרון חידות מסתוריות מחייו ומותו של דנטה, כותב ה"קומדיה האלוהית". הנופים האירופאיים עוצרי הנשימה, כמו גם האתרים ההיסטוריים היפייפיים, הם עמוד התווך של הסרט וגם אחד הדברים היותר מעניינים בו, בייחוד אם אתם חובבי היסטוריה, אומנות, או שניהם. כל אלו, בשילוב עם עלילה לא אמינה במיוחד (ארגון הבריאות העולמי מחזיק יחידת SWAT? באמת?) הופכים את כל החוויה ליחסית צפוייה ורדודה.
אל תרגישו רע אם אתה מתרגשים יותר מהפיאצות של פירנצה מאשר מהעלילה, זה מובן לגמרי בהתחשב בכך שה"תופת" אינו שונה מהסרטים הקודמים בסדרה. רון הווארד, הבמאי, מכיר היטב את הז'אנר ההיסטורי-בלשי, אבל לא מצליח לספק משהו חדש לז'אנר. מכה בראש או לא, גם טום הנקס מנומנם למחצה בגילומו של לנגדון. התפקיד היחסית פיזי דורש לא מעט מהנקס המתבגר ולראות אותו מתרוצץ במדרגות, הבהילו אותי יותר מההזיות על הגיהנום של דנטה.
גם פליסטי ג'ונס המגלמת את סיינה ברוקס, לא ממש מצליחה להגשים את הפוטנציאל של הדמות שלה, שהיא ילדת פלא עם אובססיה לדנטה. למרות קורות חייה המרשימים, היא משמשת בעיקר כסייד קיק עבור לנגדון המטושטש. הדמות היחידה שמכניסה חיים בסרט ובעלילה, היא "המנהל"- הארי סימס, מנהלו של ארגון אבטחה-פשע בינלאומי אשר מסייע לנבלים לבצע את התוכניות הזדוניות שלהם. במהלך הופעתו בסרט לא רק שהוא מצליח לקדם את העלילה, אלא גם ממגנט את המסך בנוכחות שלו, ונראה בעיקר שהוא נהנה ממה שקורה סביבו, בעוד השאר מתרוצצים בהיסטריה ברחבי אירופה.
התקשתי במהלך הסרט למצוא את ההבדלים בין הסרט הזה לבין קודמיו בסדרה. למעשה, מעבר לשינוי הנושא האומנותי-היסטורי (דנטה מחליף את דה וינצ'י) הסיפור נותר בעינו. העלילה מרדדת את המשמעות האמנתית והתרבותית של דנטה עבור התרבות המערבית, לרמה של ציטוט טריוויה עבור שעשעון טלווזיוני.
השורה התחתונה
הסרט הוא עיבוד מושלם לספר. סרט טיסה שישאיר אתכם ערים עד שתגיעו ליעד שלכם, ואז תוכלו לשכוח ממנו לחלוטין.
מירי נמנוב היא המפיקה הראשית של גיקסטר.
היא גם גיקית פנטזיה, חובבת קומיקס,
ומתאמנת להיות גיבורת על בזמנה הפנוי