עד כה היינו בלא מעט חדרי בריחה שמגדירים את עצמם, או לפחות משווקים את עצמם, על סקאלת ה״מפחידים״, אבל אחרי הביקור שלנו בחדר החדש של Exit Room, ״הצלצול״, כל מה שחשבנו על חדרי בריחה מפחידים השתנה.

חדר הבריחה ״הצלצול״ ממוקם בחיפה, שהופכת לאט לאט למוקד עליה לרגל לחובבי חדרי המילוט.  לכן גייסנו את מיטב הצוות הצפוני שלנו כדי לעמוד במשימה בגבורה. החדר נמצא באיזור שאולי לא נראה מעניין בתחילה, אבל ממש כמה דקות מהמקום ישנו רחוב מלא בפאבים, מסעדות ומקומות לבלות בהם, כך שהמיקום דווקא יחסית מוצלח.

אני תמיד יותר אוהב כשהתדריך על מהות החדר מועבר בתוך החדר, ולאו דווקא במתחם ההמתנה בחוץ, והתדריך שהועבר על ידי המפעיל החביב הצליח להכניס את כולם לאווירה. כיוון שבעצם אף אחד מחברי הצוות לא ראה את הסרט עליו מבוסס החדר, התדריך בהחלט עזר לנו להבין מה העלילה הכללית ומה המטרה שלנו בחדר. בהתאם לעלילת הסרט, אנחנו נשלחים לביתה של סמארה (הילדה מהסרט הדי איקוני), בכדי למצוא את הקלטת האגדית שכל מי שצופה בה מת, ויש לנו 60 דקות לשכפל את הקלטת ולנסות להסיר מעצמנו את הקללה.

בהתחלה, כשהמפעיל רק עזב את החדר ונעל אותנו בפנים, עוד לא הרגשנו בסוג של לחץ, אבל מהרגע שהמשחק באמת התחיל, הבנתי שיש כאן משהו שונה.

בניגוד לכל החדרים הקודמים שהיו אמורים ״להפחיד״ אותנו, הם בסופו של יום היו בקושי קריפיים. אף פעם לא הרגשנו תחושה של פחד או חשש אמיתי במהלך השהות בחדרים הללו, אבל ב״צלצול״ האלמנט הזה עלה שלב אחד למעלה: האפקטים, ההפתעות ובעיקר האווירה כל כך קריפית ומלחיצה שפשוט אף אחד מחברי הצוות לא רצה ללכת לבד לחקור חלקים שונים בחדר. כן, האפקט עבד עד כדי כך. זה מה שקורה כשיש סאונדים מדויקים ברקע, תפאורה מתאימה, חפצים מוזרים והפתעות בכל כמה דקות.

גם הרמזים מגיעים בצורה קריפית ומגניבה שעוד יותר מכניסה אתכם לאווירת האימה. זאת לא אווירת אימה שבה אתם משקשקים מפחד, אבל ברגע שמתמסרים לחוויה, מקבלים אפקט של הנאה שמאוד מזכיר הנאה מצפיה משותפת בסרט אימה נחמד. קצת קריפיות, קצת לחץ, והרבה הרבה כיף.

לחדר הזה הגענו בהרכב של חמישה אנשים, ואני לא חושב שבאמת היה רגע שבו הרגשנו שהחדר צפוף מדי. החדר ידרוש מכם מספיק שיתוף פעולה כדי שכולם ימצאו את עצמם חוקרים, מחפשים ומשתתפים באופן פעיל בפתרון החידות. אין הרבה חדרים שבאמת נוח בהם להגיע בהרכב גדול כל כך יחסית, והחדר הזה עומד באתגר בצורה טובה מאוד. החדר די זרם לנו ופתרנו חידה אחרי חידה בלי יותר מדי בעיות, חוץ מכמה חידות שהאטו אותנו. בסופו של דבר יצאנו בזמן קצר יחסית של ארבעים דקות. הייתי שמח אם החדר היה מעט יותר מאתגר, עוד שתיים-שלוש חידות מעט מאתגרות היו עושות את העבודה. החוויות הכי מספקות שהיו לנו עד כה בחדרי בריחה היו כשיצאנו ממש בדקה ה-90 (או ה-59 במקרה של חדרי בריחה). זה תמיד נותן תחושה יותר אקשנית ומלחיצה והחדר מסתיים עם אדרנלין הרבה יותר גבוה.

כל נושא האימה לא אומר שהחדר לא כיפי. הוא מאוד כיפי. יש כמה חידות מאוד מגניבות, והחוויה הקבוצתית שנוצרת מאווירת האימה היא כיפית, מצחיקה ומהנה בצורה יוצאת דופן. רוב החברי הקבוצה, אגב, הגדירו את עצמם כפחדנים, ובסופו של דבר כולם נהנו, כך שכל עוד אתם לא בסכנת התקף לב או מתעלפים בקלות, אין סיבה שלא תאזרו קצת אומץ ותנסו גם אתם לשרוד את החדר. בכל זאת, כמה פעמים יצא לכם לחיות בתוך סרט אימה?

מה היה כיף?

• אווירת אימה מוצלחת ומלחיצה
• חידות כיפיות
• מפעיל שמכניס לאווירה

מה היה פחות כיף?

• מעט מלוכלך
• דרושה רמת קושי קצת יותר מאתגרת למנוסים

קונספט: ״הצלצול״

כמה רמזים ביקשנו/קיבלנו: 1

זמן מילוט מהחדר: ארבעים דקות.

ומה אמרו הטירונים? 

"היה מעולה! האווירה היתה ממש טובה! ישר הכניסה אותנו לסיפור. החידות היו ברמת קושי מצוינת. לא קל ולא קשה מדי." 

השורה התחתונה

אווירת סרט אימה מוצלחת הופכת את ״הצלצול״ לחדר הראשון שעברנו שניתן להגדיר כ״מפחיד״, וגורם לכל שאר החדרים ה״מפחידים״ להראות כמו משחק ילדים. חוויה מיוחדת ומהנה גם לפחדנים וגם ל״אמיצים״.

לאתר של ״הצלצול״

לסקירות חדרי בריחה נוספות:

עידן בן טובים

בן 27. סטודנט ללימודי טלוויזיה. נולד עם ג׳ויסטיק ביד. יש לו הרבה יותר מדי גאדגטים והרבה פחות מדי זמן פנוי. פעם ניסה להשתמש במשך שנה במכשיר אנדרואיד וחזר בכדי לספר.חובב רסלינג מושבע ובעל פטיש לא מוסבר לביצוע קליברציות למכשירים אלקטרונים. מנחה את פודקאסט הרסלינג המוביל בישראל: ״האוס שואו״