המיניונים - ביקורת סרט משולבת ומיוחדת
המניונים חזרו למסך הגדול בסרט משלהם ולכבוד המאורע שלחנו שני הפכים לצפות בגרסאות המקורית והמדובבת. לגרסה המקורית באנגלית שלחנו בחור ציני בלי ילדים ולגרסה המדובבת שלחנו שתי אחיות מקסימות מכיתות ג׳ ו-ד׳. הבאנו לפניכם את שני הצדדים של אותו מטבע צהוב ודובר ג׳יבריש. נתחיל מיונתן שנשלח להקרנה בשפת המקור, אבל לא נראה שזה עזר במיוחד…
אני לא אדם רע. אנשים שלא מכירים אותי יכולים אולי לטעות ולחשוב עלי בתור כעסן מתנשא - אחד מהאנשים הזקנים האלה שחיים בבית משונה וכשכדור הבייסבול של אחד הילדים מתגלגל מעבר לגדר שלי, כל הילדים מפחדים מדי לקחת אותו חזרה. מעין גרינץ׳ שכזה, שונא ילדים ואת הבידור שנוצר בשבילם. אבל זה לא נכון - אני מעריך ונהנה מבידור ילדים טוב. ילדים עצמם אני עדיין שונא, אבל זה לא הנושא פה.
אני מודה שמעולם לא ראיתי את שני הסרטים הקודמים בסדרה, ״גנוב על הירח״ ו״גנוב על המיניונים״. היכרותי עם המיניונים, אותם יצורים בצורת טווינקיז המדברים בשפה משלהם, היתה רק דרך סרטונים קצרים באינטרנט וממים למיניהם שגרמו לי לחשוב שהם די מעצבנים. אך למרות כל זאת באתי לפריקוול הזה, הקרוי בפשטות ״המיניונים״ ללא שום משחק מילים מאולץ מטעם המתרגמים, בראש פתוח. ואיך הוא? ובכן....
נתחיל עם העלילה, הסרט ביצע בחירה נבונה ומתמקד בשלושה מיניונים לעלילה הראשית. לאחר פתיח בו הקונספט הכללי מוסבר לנו, מטרת המיניונים בחיים היא לשרת את האדם הכי רע שהם יכולים למצוא, אנחנו פוגשים את שלושת המיניונים הראשיים שלנו - קווין המנהיג, סטיוארט המעופף ובוב הילדותי. הם יוצאים למסע למצוא נבל חדש לעבוד בשבילו ופוגשים את סקרלט אוברקיל (בדיבובה של סנדרה בולוק) האישה הראשונה של עולם הנבלות שמגייסת אותם לגנוב לה את הכתר של מלכת אנגליה.
כיאה לסרט בו שלוש הדמויות הראשיות מדברות רק בשפת ג׳יבריש מומצאת, הרבה מההומור בסרט הוא הומור פיזי ואין שום בושה בזה! אינני סנוב, הומור פיזי הוא אומנות בדיוק כמו הומור מילולי. הרבה מההומור הפיזי פה מצחיק, כמו קטע שהופיע גם בטריילרים, בו ניסיון תלייה של המיניונים נכשל מפני שאין להם צוואר. ישנם עוד דברים מצחיקים בסרט: סנדרה בולוק בתור סקרלט המשוגעת, ג׳ון האם (הבן זונה הזה טוב בהכל, הא?) גונב את ההצגה בתור בעלה הממציא של סקרלט, הרב אוברקיל, בעיקר בסצנת העינויים המשעשעת, ג׳ניפר סונדרס מ״פשוט נהדרת״ בתור גרסה משוחררת של המלכה אליזבת׳ והרבה בדיחות על הסגנון והתרבות של התקופה בה מתרחש הסרט, שנות ה-60.
אז יש הרבה דברים מצחיקים מסביב, אבל אין ממש מבנה. הסרט מרגיש פחות כמו סיפור מלא ויותר כמו אסופה של מערכונים, חלקם טובים חלקם פחות (אחד משעשע במיוחד מתרחש בתחילת הסרט כאשר המיניונים פוגשים משפחה אמריקאית ״נורמלית״ בדיבוב מייקל קיטון ואליסון ג׳ני) . בסופו של דבר יצאתי מהסרט בתחושה דומה לתחושה כשיצאתי מהסרט האחרון של בובספוג, או סרטי דרימוורקס מסויימים, שהיה שם דברים מצחיקים אבל לא תחושה של סרט שלם. וגם, אני אשקר אם אני אגיד שלא נמאס לי מתישהו במהלך הסרט מהמיניונים האלה והדיבור שלהם.
הפסקת צהריים
בנוסף, הסרט לא נכנס לשאלות העמוקות שרציתי שייכנס אליו. למה המיניונים כל-כך רוצים לעזור לאנשים רעים? הם נראים נחמדים. מה זה אומר עליהם שהם נמשכים כל-כך לרוע? האם המיניונים היו שותפים לרצח אי פעם? ואם כמו שהסרט אומר המיניונים עזרו לכל אדם רע בהיסטוריה, הם מתכוונים לכל אדם רע? אבל, לצערי, להוליווד עדיין לא נוח להכניס את היטלר לסרטי ילדים. איפה ראלף באקשי שצריך אותו?
(במחשבה שנייה הסרט אומר שהמיניונים היו מנותקים מהחברה בין כישלון נפוליאון לשנות ה-60 של המאה העשרים. כנראה שהם כן חשבו על השאלה הזאת. ניחא.)
הגרסה המדובבת
אז שלחנו את גלי ונועה, בכיתות ד׳ וג׳, לבדוק את הסרט שמנסה לשחזר את ההצלחה של ׳גנוב על הירח׳ ו-׳גנוב על המיניונים׳ - ׳המיניונים׳, והיה להן מצחיק.
נתחיל בכך שהמיניונים הוא סוג של סרט המשך לגנוב על הירח, אבל אין צורך לראות את גנוב על הירח כדי להבין אותו. הסרט מדבר על היצורים המצחיקים שנקראים מיניונים, שמטרתם בחיים היא לעזור לרשעים. למה? ככה בא להם. זה מה שתבינו עם תחילת הסרט, ומה שמי שראה את גנוב על הירח יידע כבר לפני תחילתו. הפעם במקום להתמקד ברשע, נתמקד במיניונים עצמם שמחפשים את הרשע הגדול ביותר כדי לעזור לו. בכל פעם הם הולכים לרשע אחר, וכמובן מגיעים גם למלכת אנגליה בסוף (איך לא).
הסרט, כמו כל הסרטים המצוירים בזמן האחרון ממשיך להדהים בגרפיקה שלו וכשאתם בקולנוע ורואים את זה על המסך הגדול, זה פשוט לא נמאס. הפרטים מדויקים ברמה גבוהה שניתן לראות רק בקולנוע, מה שגורם לסרט להיראות צבעוני ומעולה עוד לפני שמסתכלים על התוכן שלו.
הסרט ללא ספק מצחיק וקליל יותר מגנוב על הירח, אך המחיר הוא שהעלילה שלו טובה פחות משל הסרט הראשון.
הסרטים בגיקסטר אינם מדורגים בכוכבים או מספרים, בכל ביקורת הכותב יחליט החלטה נחרצת ודיקטטורית משהו על סרט הקולנוע בו הוא צפה - לראות (בקולנוע), לחכות (למסך הקטן) או לבכות (שם זמני)
יונתן על הגרסה האנגלית - לחכות - זה תמיד משונה לבקר סרט ילדים בתור אדם שאין לו ילדים. אז אני הולך להגיד שאם יש לכם ילדים תוכלו לקחת אותם לסרט הזה ולא לסבול יותר מדי בעצמכם, ואם לא תוכלו לתפוס אותו במסך הקטן מתישהו. בננה.
גלי ונועה על הגרסה העברית - לראות - לאחר שצחקו ונהנו הבנות אומרות ששווה יותר לראות בקולנוע מלחכות ולראות בבית ונראה שמדובר על אחד מסרטי הילדים המצליחים יותר של השנה.