יש כל מיני אנשים שונים בעולם הזה. למשל, יש אנשים שבשבילם הרפתקה זה לצאת פתאום לטיול רגלי של 1,600 ק"מ ברחבי ארצות הברית, אבל יש גם אנשים שהולכים לסרט של ריס וויתרספון שהם לא שמעו עליו. אה, גם הייתי צריך לשבת ממש קרוב למסך. הגב שלי!
״הולכת רחוק״ מספר את סיפורה האמיתי של אישה בשם שריל סטרייד שמוצאת את עצמה בפרשת דרכים בחיים אחרי כמה אירועים דרמטיים ומחליטה לצאת לטיול רגלי של 1600 ק״מ כדי למצוא את עצמה. כבר בשלב זה אני לא יכול להזדהות, אני בחיים לא הייתי עושה דבר כזה. שנאתי אפילו את מסלולי ארבע השעות במדבר בטיולים שנתיים בבית הספר, אז אני לא יכול לדמיין אפילו שלושה חודשים. וכל הזמן הזה להיות בלי גישה לאינטרנט? מה אם אני פתאום לא אזכור את השם של זה ששיחק את ההוא בסדרה ההיא? אני
אשתגע!
בזמן ששריל נתקלת בכל המכשולים שאדם שלא מוכן לדרך נתקל בהם אנחנו מקבלים פלאשבקים שמספרים לנו את הסיפור שלה לפני המסע, עוד ועוד מידע ככל שהסרט מתקדם. בולטת במיוחד בפלאשבקים לורה דרן המדהימה בתור אימה האופטימית בצורה לא היגיונית של שריל. השימוש במבנה הזה תורם לסרט, כשאחרי סיום כל פלאשבק התעניינתי איך הוא מתקשר לפלאשבקים האחרים ואיך בעצם הדמות הגיעה למצב שבו היא עכשיו.
זה לא סרט מהסוג שאני בדרך הולך אליו, לא היו בו חייזרים, רובוטים, חבובות או כל דבר כזה, אבל אני חשבתי שהוא היה די טוב. יש בו שילוב מוצלח של רגעים מרגשים ומצחיקים, רגעים גדולים וקטנים, וויתרספון ודרן טובות (שתיהן גם קיבלו מועמדוית לאוסקר על הסרט). לעומת בירדמן הבומבאסטי שביקרתי שבוע שעבר, "הולכת רחוק" הרבה יותר קטן ואישי על חיים של אישה אחת והמסע שלה. גם זה נחמד לפעמים.
הסרטים בגיקסטר אינם מדורגים בכוכבים או מספרים, בכל ביקורת הכותב יחליט החלטה נחרצת ודיקטטורית משהו על סרט הקולנוע בו הוא צפה - לראות (בקולנוע), לחכות (למסך הקטן) או לבכות (שם זמני)
לחכות. אני לא חושב שזה סרט שאתם חייבים לראות, אבל אם יש לכם איזה לילה פנוי,ואתם אוהבים דרמות אישיות שכאלה, אתם כנראה תהיו מרוצים. וזה גם מאפשר לחוות טיול רגלי בלי לסבול משפשפת.
יונתן עמירן
קומיקאי/ תסריטאי חובב, איש מגניב בצורה מקצועית.
אוהב: סרטים מגניבים, ראפ, קומדיה, ניקולס קייג׳, סרטי קומדיה עם ניקולס קייג׳ עושה ראפ.
לא אוהב: סרטים משעממים.
