תקופה לא רעה בכלל עוברת על דיוויד או ראסל בהוליווד, במשך השנתיים האחרונות נראה ששופטי האקדמיה עומדים בתור כדי לחלק לסרטיו מועמדויות לאוסקר. "אופטימיות היא שם המשחק" ו"חלום אמריקאי" היו מועמדים ביחד ל-18 פסלוני זהב ובניהם אי אפשר שלא לשים לקטגוריות הגדולות: סרט, במאי, שחקן, שחקנית, שחקן משנה ושחקנית משנה. למרות שכותב שורות אלו מעולם לא הצליח להתחבר לסרטיו של ראסל אי אפשר שלא להעריך את ההישג המרשים של הבמאי בן ה-57.
בדומה לפעמים הקודמות, ראסל מרכיב סוללת שחקנים מוכרת, יותר מהר משניק פיורי מסוגל להרכיב את הנוקמים ובמרכז המסך הוא מציב את ג'ניפר לורנס. הכשרון של לורנס אינו מוטל בספק אבל כל דבר טוב מגיע לקיצו, בשלב מסויים גם לי תחל השחיקה מלראות אותה על מסך ענק כל שלושה חודשים.
"ג'וי" הוא סיפור המבוסס על אירועיים אמיתיים של הצלחת האנדרדוג כנגד על הסיכויים. סיפורה של ג'וי (ג'ניפר לורנס), אישה פשוטה שהצליחה להקים אימפריה עסקית הודות לחוש ההמצאה המיוחד שלה ומאבקה הבלתי הפוסק באתגרים שעומדים מולה. אימפריה שהחלה מהמצאת מגב בעל יכולת סחיטה עצמאית, חבל שהמגב לא מצליח לנקות את הבעיות של הסרט.
עלילת הסרט צפויה בצורה מכאיבה, כאשר הסרט שמולנו מציג את עולם העסקים הקר ומטיח בפנינו כל בעיה אפשרית מול רצון הגיבור להצליח, כל צופה מצליח לצפות את עתיד העלילה באופן מושלם כמאסטר ג'דיי (עמכם הסליחה, פרק 7 עוד זורם בדמי). כתוצאה מכך, אנחנו נשארים משועממים ברובו המוחלט של הסרט.
ג'וי, אם גרושה לשניים, בת להורים גרושים בעלי תסביכים שיכולים לפרנס צי של פסיכולוגים, בעל לשעבר שעדיין גר בבית ואחות חורגת וחתרנית. בתור צופים אנחנו לא צריכים יותר מחמש דקות כדי לחוש את עולמה הלא קל של ג'וי, אף אחד לא היה נכנס למשפחה כזאת מרצון. מסיבה בלתי מוסברת, ראסל החליט להעניק לנו הצצות לעברה של ג'וי, לחיי הנישואין הכושלים שלה ושל הוריה. אם המעברים הללו היו נותנים לנו הסברים טובים יותר על מה שמניע את הדמויות אז הם מבורכים, אבל לא היינו צריכים אותם. הם לא תרמו בשום צורה לעלילה או ליכולת שלנו להתחבר לדמויות.
בסצינת הפתיחה של הסרט מוצג לנו רעיון מוזר אך משעשע. אמא של ג'וי צופה לאורך הסרט בטלנובלה סוג ז' שיכולה להיות מעין הקבלה לחייה של ג'וי. זמן קצר לאחר תחילת הסרט הרעיון הזה פשוט ננטש ולא חוזר אל המסך. עד לרגעים אלו אני מנסה להבין מה הוא בא לסמל והאם נעלם כי סיים את תפקידו או שפשוט העדיפו לחתוך אותו.
נקודת האור היחידה בסרט היא לורנס שעושה עבודה נפלאה בסחיבת הסרט על הגב. עם מספר דמויות משנה חד מימדיות והופעה קצרה אך איכותית של בראדלי קופר, אני לא רואה מצב שבו ראסל יצליח לשחזר את הצלחת האוסקר של בפעם השלישית. ג'וי מצטיירת כאישה הגונה, בלתי מתפשרת שנשברת מעט פעמים לאורך תקופה קשה וארוכה. כרגיל, הדמות כנראה עברה כיבוס הוליוודי כדי להיות גיבורה צחה כשלג שלא מלכלכת את הידיים כדי להשיג את מטרותיה. מה ביקשנו? גיבורים קצת יותר ריאליסטים, כאלו שנוכל להאמין שקיימים במציאות. הייתי מעדיף שחלק מן הסרט יציג את בניית האימפריה ושנוכל לראות איך זה שינה אותה כאדם, זאת מאשר לראות את ההצלחה הראשונית שסללה את הדרך ה"קלה" לפסגה.
שורה תחתונה - "ג'וי" הוא סרט עם עלילה צפויה, דמויות משעממות, חסר חיים וכזה שיגרום לכם ללכת ולשבור את המגב בבית
נתי אקב
נתי אקב, בן 27, סטודנט לכלכלה-סטטיסטיקה. חובב סרטים באופן מושבע. אוהב כל סרט טוב ללא הבדלי אולפן, במאי ושחקנים. שונא שמייקל ביי הורס את הילדות שלי ואת הפריקוולים שהשמידו את מלחמת הכוכבים.