באחת הסצנות דרמטיות יותר ב״בירדמן״, שחקן העבר ריגן תומפסון (מייקל קיטון), מתעמת עם העוזרת האישית שלו וביתו (אמה סטון) שרק לאחרונה יצאה מגמילה על איך שההתדרדרות שלה חזרה לסמים תהרוס את המחזה שהוא עובד עליו. ״זה חשוב לי״ הוא אומר ״אולי לא לך ולכל החברים הציניים שלך שהשאיפה היחידה שלהם היא להיות ויראליים, אבל לי. זה הקריירה שלי וזהה הזדמנות שלי לעשות משהו שבאמת יש לו משמעות״. הסצנה הזו לא רק מראה את הפגמים בדמות של קיטון, היא גם מדגישה נושא גדול בסרט, חשיבות. מה יותר חשוב, להיות מצליח או להיות מוערך? לככב בשובר קופות או בהצגה אישית?

קודם כל, בואו נדבר על הציפור הענקית בחדר, מייקל קיטון משחק בסרט הזה שחקן שאחרי הצלחה אדירה בתור גיבור-על שמבוסס על חיה מכונפת מוצא את הקריירה שלו מדשדשת, דמות מאוד דומה לקיטון עצמו. כבר התבדחתי על זה בכתבה הקודמת שלי על קיטון. בנוסף לזה, לקיטון מצטרפים אמה סטון שכמובן שיחקה את גוון סטייסי בספיידרמן, גם סרט גיבור-על, ואדוארד נורטון, שחקן מוערך שזכה להצלחה רבה בדרמות רציניות אך דווקא בתחום גיבורי-העל לא כל-כך הצליח (״הענק הירוק ״מ-2008, שאחריו הוא החליט לתת את הג׳וב לשחקן אחר), משחק שחקן תיאטרון פלצן שמזלזל בכל ״שוברי הקופות״ האלו. אחד מהקטעים היותר מצחיקים הוא הקטע בו קיטון והעורך דין/מפיק שלו (זאק גליפיאנקיס) מחפשים שחקן מחליף למחזה שלהם וכל שחקן שקיטון מציע עסוק בצילומי המשכון שובר קופות: ״ ג׳רמי רנר?״ ״הוא עושה את הנוקמים הבא!״ ״פאק, הם שמו גם אותו בגלימה?״

בירדמן עוסק בתומפסון שבמאמץ להראות לעולם שהוא יותר מסתם איש בחליפת ציפור, מעלה מחזה בברודווי, עיבוד של סיפור של ריימונד קרבר שהוא כתב, מביים ומככב בו. הסרט מלווה אותו במהלך ההצגות המוקדמות עד לליל הבכורה, בזמן שהוא צריך להתמודד עם ביתו, נורטון הטמפרמנטלי, בעיות תקציב והאגו של עצמו.

עוד משהו בקשר לסרט שאולי שמעתם אנשים מדברים עליו זה איך הוא מצולם. בעזרת טייקים ארוכים וטריקים, במאי הסרט אלחנדרו גונזלס אינאריטו גורם לכל הסרט להיראות כמו טייק מתמשך ארוך אחד. בתחילת הצפייה חשבתי שזה יהיה מסיח מדי,אבל מהר מאוד כבר הפסקתי לשים לב לזה. וזה טוב. זה חשוב שסרט יעבוד גם בלי גימיק. טכניקת הצילום, הבימוי המרהיב של אינאריטו ופסקול התופים הדרמטי גורמים לסרט להרגיש חשוב יותר ממה שהוא. זה דווקא משהו שאני אהבתי בסרט אבל הרבה אנשים לא.

למרות הביקורות הטובות שאנחנו רואים בכל מקום, ראיתי כמה אנשים באינטרנט שלא מרוצים ממנו, בעיקר עכשיו עם עונת הפרסים. הם מרגישים שכל האהדה הזאת לא מגיעה לעוד סרט הוליוודי על הוליווד, ועל איך שהמבקרים הם זבלים וכמה קשה זה להיות שחקן. והם צודקים. ״בירדמן״ הוא לא סרט חשוב כמו ״סלמה״, הביוגרפיה החדשה על מרטין לות׳ר קינג, שקיבלה הרבה פחות מועמדויות לאוסקר מ״בירדמן״. 

אבל זה לא אשמתו של ״בירדמן״. זה אשמת האקדמיה המיושנת והגזענית. הוא אולי לא חשוב, אבל הוא חוויה קולנועית שמאוד נהניתי ממנה.

הסרטים בגיקסטר אינם מדורגים בכוכבים או מספרים, בכל ביקורת הכותב יחליט החלטה נחרצת ודיקטטורית משהו על סרט הקולנוע בו הוא צפה - לראות (בקולנוע), לחכות (למסך הקטן) או לבכות (שם זמני).

לראות. הוא קצבי, משוחק היטב, מצחיק, אבסורדי, נראה נפלא וגוד דאמיט אני רוצה עוד מייקל קיטון בסרטים שלי! אבל זה רק דעתי, מה זה חשוב?

יונתן עמירן

קומיקאי/ תסריטאי חובב, איש מגניב בצורה מקצועית. 

אוהב: סרטים מגניבים, ראפ, קומדיה, ניקולס קייג׳, סרטי קומדיה עם ניקולס קייג׳ עושה ראפ.

לא אוהב: סרטים משעממים.

עוד על קולנוע: