יש מילה נהדרת באנגלית בשם "Gore". לפי מילון באינטרנט היא אמורה לתאר ״דם, בעיקר זה מפצע שהתקשה״, אבל בדרך-כלל המילה מתארת כמות עצומה של אלימות מלאת דם ואיברים פנימיים. אין למילה הזו מקבילה בעברית (ששמתי אותה בגוגל טרנסלייט יצא לי ״טריז״, שלפי ויקיפדיה זה "מכשיר שבסיסו מלבן, וממנו יוצאים שני מישור משופעים הנפגשים בישר.") וזה חבל. כי להגיד שסרטו השלישי של פיטר ג׳קסון, Braindead, נחשב לאחד מהסרטים המדממים ביותר אי פעם, לא נשמע מגניב כמו "One of the goriest films ever made". ניחא.

Braindead, הידוע גם כ-Dead Alive, הוא 100 דקות של דם, מוגלה ואיברים פנימיים. והוא גם קורע מצחוק. הוא משלב סלאפסטיק ואימה בצורה יפהפייה ויצירתית והוא הסרט האהוב עלי של פיטר ג׳קסון.

הסרט מתחיל בסקאל איילנד, אותו אי שממנו בא קוף ענק עליו ג׳קסון יעשה סרט כעשור אחרי הסרט הזה, בו מתבצע משלוח של קוף נדיר לניו זילנד. בניו-זילנד אנו פוגשים את הגיבור של הסרט ליונל, בחור חביב אך מגושם שנשלט על ידי אימו הכוחנית. רומן מתפתח בין ליונל לזבנית חביבה בשם פאקיטה, ואימו לא מרוצה מזה. בדיוק שנראה כאילו הסרט הולך להיות קומדיה רומנטית שבסופה כולנו נלמד לקח חשוב על סובלנות ואהבת הזולת, לא משנה מאיזה עדה או מעמד, האם ננשכת על ידי הקוף הנדיר בעת ביקור בגן חיות. האם כמובן נהפכת לזומבי ומדביקה אחרים, אך ליונל טוב הלב לא יכול פשוט להרוג אותם, במקום זה הוא מסתיר אותם ומנסה לטפל בהם כאילו היו ילדים קטנים.

כל זה הוא בעצם בילד-אפ למערכה השלישית של הסרט, בו פאקיטה וליונל תקועים באחוזה מלאת זומבים ואנחנו יכולים פשוט לשבת בנוח ולראות את ההרג הנפלא על המסך. הזומבים נהרגים במגוון דרכים שונות ומשונות, כולל הדרך האהובה עלי-מכסחת דשא. יד-המסור החשמלי של אש ויליאמס מ״מוות אכזרי 2״ אולי יותר ״גרובית״ אבל אין על מכסחת הדשא מבחינת יעילות.

אם כבר מדברים על Evil Dead, אין ספק שאפשר לראות את ההשפעה של הסדרה על Braindead, במיוחד הסרט השני שכמו Braindead, הפך את השילוב בין Gore וסלאפסטיק לדבר אומנות. והרי השילוב הזה הוא הגיוני לחלוטין. לא רק שהוא לוקח את האימה למקום הומריסטי, הוא לוקח את הסלאפסטיק למקום ריאליסטי. הרי שצ׳ארלי צ׳אפלין מפיל לבנה על פועל בניין מגודל, יותר הגיוני שזה ייצור חור עצום ומדמם בראש שלו מאשר שהפועל ינופף באגרופו בכעס.

אז ״מוות אכזרי 2״ השפיע על Braindead, אבל אני חושב שמצאתי סרט שהושפע ממנו. אני מדבר על הקלאסיקה של אדגר רייט וסיימון פג ״Shaun of the Dead". ״Shaun״ כזכור נחשב  לסרט זום-רום-קום (קומדיה רומנטית עם זומבים) הראשון. אבל אני רואה גם ב-Braindead אלמנטים של קומדיה רומנטית: המפגש בין ליונל ופאקיטה, אי הבנה שגורמת לפרידה זמנית, חבר דושבאג שהאישה יוצאת איתו עד שהיא חוזרת לגיבור וכו׳. ובדומה ל״Shaun" הגיבורים צריכים לעבור אירוע נוראי מלא בזומבים ודם כדי להבין שהם צריכים להיות ביחד.

ותאמינו או לא יש לסרט הזה גם מסר: בפשטות: אל תהיה מאמאז בוי. כל הסרט אנו רואים את ליונל נשלט על ידי אימו. ורק אחרי שהפכה ממפלצת מטאפורית למפלצת אמיתית, הוא יכול להגד לה מה הוא באמת חושב עליה ולהביס אותה בסיום מטורף. אז יש אימה, הומור, אלימות, רומנטיקה ומסר. כל זה והסרט גם מצליח להכניס כומר קונג-פו (אם אתם לא הולכים לראות את הסרט, לפחות תראו את הסצנה הזאת ביוטיוב).

אז אני בהחלט ממליץ על הסרט הזה, אבל, כמו כל הסרטים של ג׳קסון שסקרתי עד עכשיו, לא לבעלי קיבה  חלשה. אני מת על הסרט הזה, ועדיין היו קטעים שהיה קשה לי לראות.

אז לשלושת הסרטים הראשונים של פיטר ג'קסון היו הרבה במשותף. הם היו קומדיות אימה מוזרות עם דגש רב על גועל. אז איך מזה הוא עבר לדרמות וסרטים הוליוודיים ענקיים? ואיך סרט מוקומנטרי קטן מתקשר לזה? זאת ועוד, בכתבה הבאה.

וכמובן, יש גם טריילר:

יונתן עמירן

קומיקאי/ תסריטאי חובב, איש מגניב בצורה מקצועית. 

אוהב: סרטים מגניבים, ראפ, קומדיה, ניקולס קייג׳, סרטי קומדיה עם ניקולס קייג׳ עושה ראפ.

לא אוהב: סרטים משעממים.