לפיץ׳ פרפקט הראשון (ותודה לאל שלא החליטו לנסות לתרגם את השם שלו) נחשפתי רק השנה לצערי. בהתחלה הייתי בטוח שמדובר ב״צ׳יק פליק״ קלאסי: קבוצת שירה שמנסה לנצח כנגד כל הסיכויים בתחרות הארצית. ראינו את זה עשרות פעמים. רוב הגירסאות היו בינונית במקרה הטוב ונוראיות ברוב המקרים. אבל פיץ׳ פרפקט הביא גילטי פלז׳ר מרענן ומקורי לזירה. ובעיקר מצחיק, מאוד מצחיק.

עכשיו מגיע סרט ההמשך, ״פיץ׳ פרפקט 2״ לישראל ומיד הוא צריך לעמוד במבחן הקשה ביותר: מבחן הסיקוול. הוא מגיע עם הציפיות הגדולות שהסרט הראשון יצר כשאף אחד לא ציפה לו.

כמו בסרט הקודם, אין שום סיכוי בעולם שמישהו מגיע ל״פיץ׳ פרפקט 2״ בשביל העלילה, ואכן אין כאן שום דבר מקורי במיוחד: להקת האקפלה הנשית, ה״בלהז״ (״Bellas״), ממשיכה לרכב על גלי ההצלחה של עלילת הסרט הקודם, עד ש״תאונת לבוש״ גורמת להשפלה של הלהקה וכמעט לפירוקה. הבנות מחליטות שהן ינסו לנצח בתחרות האקפלה העולמית שבה אף קבוצה אמריקאית לא ניצחה מעולם ויחזירו את תהילתן. מצלצל מוכר? יכול להיות שזה מכיוון שהעלילה של הסרט הקודם היא על גבול הזהה. אבל שוב, אני לא חושב שמישהו מגיע בשביל העלילה. הסיבה האמיתית להגיע לסרט הזה היא כמעט אחת ויחידה: הדמויות.

כן, כל הדמויות מהסרט הקודם חוזרות (ועם כמה תוספות חינניות לקאסט) והן סטיארוטיפיות בדיוק כמו בסרט הקודם כשהבולטת בינהן היא כמובן ״איימי השמנה״ (לא סיכמנו שקוראים לה פטרישה?), הדמות שהיא…. ובכן…. שמנה. בתפקיד הראשי אנחנו מקבלים שוב (לצערי) את אנה קנדריק בתור בקה, ששוב משחקת את תפקיד הקרציה שרוצה להתקדם בעולם. מזל שיש הרבה יותר איימי בסרט הזה. אה, ומשפטי מפתח של לילי שלא תבינו איך מישהו הצליח לחשוב עליהם.

כשאתם חושבים על סרט קומדיה, רוב הסיכויים שאתם לא מדמיינים מול העיניים שלכם קאסט וצוות נשי כמעט לחלוטין, זוהי התפיסה לצערי בעולם שלנו. אבל פיץ׳ פרפקט 2 מוכיח לכל מי שיש לו ספק: נשים הן לא מצחיקות, הן קורעות מצחוק. הסרט הזה יורה בדיחות בקצב של מכונת ירייה, כמעט כל כמה שניות אחת הדמויות תוציא משפט שהייתם מתים לזכור בסיום הסרט. הבעיה היא שיש כל כך הרבה כאלה שאתם תצאו מהסרט ולא תצליחו להזכר באף אחד מהם. או שאולי זאת לא בעיה בעצם.

את כיסא הבמאי תופסת הפעם אליזבת׳ באנקס, שבסרט הקודם בכלל שיחקה את דמות הפרשנית של טורניר האקפלה. זהו גם בעצם סרט הביכורים של באנקס והיא עושה עבודה מעולה. התחושה שבאנקס, התסריטאית והקאסט פשוט עושים כיף חיים על הסט. הסרט פשוט נוטף הנאה וכיף, בין אם מדובר בבדיחות המצחיקות, או הביצועים המוצלחים והיצירתיים לשירים (כולל כמה הברקות בפלייליסט) - הכל משדר כיף בלתי פוסק. הכיף הזה עובר בקלות מהמסך אל הקהל שמרגיש כאילו גם הוא ״חלק מהחבר׳ה״. באנקס עושה עבודה מצוינת בהרבה חזיתות בסרט וזה אפילו מורגש במשחק של רוב הדמויות שהשתפר לחלוטין מהסרט הראשון. בסרט הזה גם נתקלתי בדמות המדהימה של הבוס של בקה (קיגן-מייקל קיי), שמפגין כישורי משחק ומניירות קומיות כל כך מוצלחות, שכל שניה שהוא על המסך ריתקה אותי. אפילו דמות כל כך שולית שמופיעה מעט כל כך מצליחה להדגים ששילוב של קאסט מוצלח ובמאית עם תשוקה יכול להוליד יצירה מוצלחת אפילו כשחומרי הגלם שלה בעיקרון בינוניים.

הסיבה העיקרית לדעתי להצלחה של הסרט היא המודעות העצמית שלו. יוצרי הסרט יודעים שראינו כבר עשרות סרטים עם עלילה זהה כמעט לחלוטין והם מכירים את ז׳אנר קומדיות הקולג׳ והלהקות בצורה מושלמת. הסרט הזה מודע לעלילה של עצמו, הוא מודע לכמה זה מופרך שיהיה קהל אוהד ללהקות אקפלה ואפילו לכמה אקפלה היא סגנון מוזיקלי ביזארי. עצם העובדה שהסרט לא לוקח את עצמו ברצינות עוזרת לסרט ובעיקר לקהל. הומור עצמי זה המנגנון הטוב ביותר: תצחק על עצמך כדי שלא יצחקו עליך. ככה עובד הסרט, וככה גם עובדת הדמות הבולטת ביותר בו: איימי השמנה.

הרבה אנשים שלא ראו את פיץ׳ פרפקט עד כה בוודאי חושבים שמדובר בצ׳יק פליק בינוני עם ההומור שרבים לא מתחברים אליו. פיץ׳ פרפקט הוא הצ׳יק פליק הכי לא צ׳יק פליק שתתקלו בו: ההומור מופרע, מצחיק, מוגזם, מפתיע ועשוי בצורה טובה. אם אתם אוהבים קומדיות פרועות אתם חייבים לתת צ׳אנס לפיץ׳ פרפקט 1 ו2. אם אתם מחפשים לברוח לשעתיים לעולם של צחוק שכמעט ולא מפסיק לרגע? לכו לסרט הזה. למרות שהוא מרגיש כמו מנת סוכר מרוכזת ישר לווריד, פיץ׳ פרפקט 2 משאיר אותך עם טעם של עוד ואותי אישית עם כאבים בלחיים.

הסרטים בגיקסטר אינם מדורגים בכוכבים או מספרים, בכל ביקורת הכותב יחליט החלטה נחרצת ודיקטטורית משהו על סרט הקולנוע בו הוא צפה - לראות (בקולנוע), לחכות (למסך הקטן) או לבכות (שם זמני)

לראות על גבול הלחכות: למרות שלא חובה לראות אותו בקולנוע. פיץ׳ פרפקט 2 הוא סיקוול שמצליח לשחזר את ההצלחה של הסרט הקודם. סרט שכולו כיף, מוזיקה נחמדה והומור מטופש ומצחיק בטירוף. עוד יותר כיף עם קהל מוצלח.

עידן בן טובים

בן 25. סטודנט ללימודי טלוויזיה. נולד עם ג׳ויסטיק ביד. יש לו הרבה יותר מדי גאדגטים והרבה פחות מדי זמן פנוי. פעם ניסה להשתמש במשך שנה במכשיר אנדרואיד וחזר בכדי לספר.חובב רסלינג מושבע ובעל פטיש לא מוסבר לביצוע קליברציות למכשירים אלקטרונים. מנחה את פודקאסט הרסלינג המוביל בישראל: ״האוס שואו״