הנוקמים עידן אולטרון הוא אחד הסרטים המצופים ביותר לשנת 2015, לא משנה אם אתה חובב קומיקס, או סתם חובב קולנוע זה סרט שפשוט לא ניתן להתעלם ממנו. מארבל בהחלט שינו את האופן בו אנחנו תופסים פרנצ'ייז. מעולם בהיסטוריה של המדיה והבידור, לא היה עולם שהתפרש על כל כך הרבה מדיות. ובטח שלא בצורה מוצלחת כל כך.
הסרט שמגיע אלינו שבוע לפני ארצות הברית (סוף השבוע של יום העצמאות) מעורר ציפייה רבה.
לרוב אני מדמיינת את העולם של מארוול בצורה של עולמות מקבילים. כמו שבע הממלכות של ת'ור אם תרצו. כל דמות חיה בעולם שלה, לדוגמא ת'ור ושומרי הגלקסיה מתקיימים בעולמות שונים לחלוטין. אפילו דמויות שנמצאות על אותה פלנטה: כמו הקפטן וטוני סטארק, לעולמות שלהם יש חוקיות שונה שמשפיעה לא רק על קווי העלילה של הסרטים, אלא גם על המסרים שלהם (הו ויש המון כאלה.)
כמו כן, גם הויזואליות של כל אחד מהנוקמים היא שונה מאחד לרעהו, לאחד את כולם שוב לסרט נוסף היא משימה מורכבת מאין כמוה.
אחרי קפטן אמריקה: חייל החורף, האפל ביותר מסרטי מארוול,והאתנחתא הקומית של "שומרי הגלקסיה" לא באמת ידעתי למה לצפות.
ידעתי שיהיה מרהיב, אבל האם הסרט ימשיך את הקו הביקורתי האפל של הקפטן, או יישאר עם "שומרי הגלקסיה" ובין קרב מרהיב לקרב מרהיב יותר, יישארו רק פאנצ'ליינים וקריצות? האם באמת אחרי הנוקמים הראשון שהביא אושר רב לכל כך הרבה מעריצים, השני יסבול מ"קללת הסיקוול?"
אז זהו, גם וגם.
"הנוקמים עידן אולטרון" בועט למטה את הקיר בין הקומיקס לבין הקולנוע. היוצרים לא מפחדים להכניס לעולם אלמנטים מעולם הקומיקס של מארוול: חייזרים,ייקומים מקבילים ומה לא. הייקום הסינמטי של מארוול מתעצב ליקום עשיר כמו בקומיקס, אבל מאפשר גם למעריצים הלא הדוקים במיוחד להנות מהיקום הזה, בלי לסבול יותר מדי. או במילים אחרות: מי שיבין ש"זה שם" מגניב לו ומי שלא, הוא בחיים לא ישים לב. (עד סצינת הקרדיטים)
זה חבל עדין מאוד שג'וש ווידון פוסע עליו. תוסיפו את זה שלכל "נוקם" יש אבא ואמא משל עצמו (כמו האחים רוסו, אבא ואבא של קפטן אמריקה) וקיבלתם סלט שלא פשוט לעשות בו סדר, כל שניה ושניה מוקפדת מאוד, כל מילה שיוצאת מהפה של ה"נוקמים" נועדה לא רק לסגור פינות מהסרטים הקודמים, אלא להתקדם לעבר השלבים הבאים בעולם הסינמטי, והראש מסתחרר. לא רק מהקרבות המרהיבים, אלא גם מלנסות להבין מה לעזאזל קורה פה, ומה זה אומר. חצי מהסרט אני ושותפי לצפייה תקענו אחד בשני מרפקים, ואמרנו "היי!" "ראית?" ואני אצטרך צפיה שניה כדי לעכל באמת את כל המשמעויות.
בשונה מסרטים קודמים, אנחנו כבר אחרי שלבי האקספוזיציה, ותודה לאל על כך. וכבר בסצינה הראשונה ה"עולמות" של הדמויות מתנגשות זה בזה, מתכון לאסון הופך להיות הרמוניה מושלמת. ואז, הייקום מתרחב עוד קצת: אנחנו מכניסים דמויות חדשות, קוויקסילבר, וסקארלט וויצ'. שניהם מהווים קרקע להרחבת העולם של ה"נוקמים" אבל גם מכינים את הקרקע למה שעוסק הסרט הזה בסופו של דבר: מדיניות החוץ של ארצות הברית.
בשנים האחרונות ישנה מגמה הולכת וגוברת של "נבלים" מזרח אירופאים. ברוב סרטי הפעולה בשנים האחרונות ה"נבל" העיקרי, הוא ראש מאפייה רוסי, גרמני, צ'כי, וכו'. הקולנוע, בהיותו התגלמות התת מודע החברתי, מציג לנו את הפחד מהרוסים. (מישהו אמר פוטין?) גם בקפטן האמריקה אחרון. החל מהיידרה, וחייל החורף, שם רק מרומז על חיבורו לKGB, בניגוד לקומיקס שעוסקים זאת ביותר בהרחבה, המאפיה הרוסית בסרטי דרדוויל, ומקרים רבים נוספים, נראה שהאמריקאים מבססים את עצמם בעמדת לחימה קרה מול אויב ישן-חדש. המלחמה הקרה נכנסה לשלב חדש לגמרי,
הנוקמים לוקחים זאת שלב אחד קדימה, הסרט מתרחש במדינה דמיונית מזרח אירופאית ומשם מתגלגל סיפור מוכר של מדינה נחלשת שמופגזת בנשק שנרכש מתאגיד אמריקאי,רק כדי לנסות לנקום בו אח"כ, רק כדי שתאגיד אמריקאי יגיע להציל את היום. נשמע מוכר?
הסרט לא מתבייש להפנות את מבט הצופים אל מדיניות החוץ של ארה"ב, ולהציג את "תסביך האלוהות" שארצות הברית סובלת ממנו מאז לידתה, מה שהופך את הסיפור של הנוקמים: עידן אולטרון. להרבה יותר מורכב מסתם סרט קומיקס. אבל בעצם, מעולם לא טענתי שסרט קומיקס הוא רק סרט קומיקס.
בנוקמים הנוכחי, כפי שציינתי אין יותר מדי אקספוזיציה, הדמויות מוכרות, ההיסטוריה נמצאת שם, כולם יודעים מה זה "השרביט של לוקי" והפרצופים מוכרים. זוהי החלטה אמיצה ורק מבססת את חוזקו של המותג שנקרא הנוקמים. כאות תודה על הנאמנות שלנו, אנחנו מקבלים הצצה לעולם הפנימי של כל אחת מהדמויות. חלק יפתיע אותכם, חלק יסקרן אתכם, אבל הכל יאיר את עיניכם. יענה על שאלות רבות, אבל גם ישאיר כמה פתוחות. עבר מתחבר להווה, פחדים יוצרים מציאות, והכל מתחבר לסרט אחד שבמרכזו חבורה של אנשים שמנסים להציל את העולם.
יותר מהכל בעיניי, הוא היווה קפיצת מדרגה עבור הקפטן השלישי: מלחמת אזרחים. "עידן אולטרון" מאיים לקרוע את הנוקמים, ולהסית אותם אחד נגד השני, מכין את הקרקע לסיפור המוכר של CIVIL WAR, אחת ההצלחות הגדולות של מארוול. ומעמיק עוד קצת את הקרע בין טוני לקאפ.
שאלו אותי השבוע, אם הסרט יותר טוב מהראשון. ואני מודה שהיה לי מאוד קשה לענות.הוא שונה מהנוקמים הראשון, זה בטוח. מעט יותר רציני, ובעיניי יותר מטריד. הקרב הוא לא מול חייזרים חיצוניים מהחלל החיצון שמבקשים להשתלט על כדור הארץ, כפי שהיה בסרט הראשון, הטראומה של קרב ניו יורק, מחלחלת עמוק לתוך הסרט השני, ומתחילה קרב חדש לגמרי.
הקרב על כדור הארץ מתחיל מבית, מתוכנו.
לכן כדאי שנתכונן, מלחמת האזרחים בדרך.
שורה תחתונה- ללכת לראות.כי הקרבות מהממים, וב3D IMAX, זו בכלל חוויה אחרת לגמרי.
מירי נמנוב
היא המפיקה הראשית של גיקסטר,
טכנאית וידאו וסלולר, גרפיקאית, צלמת וגם מדריכת חדר כושר!