אף אחד לא הולך לסרט כמו ״הרקולס״ מתוך מחשבה שהוא הולך לצפות באיזו מאסטרפיס שתיזכר לדורות. מי שהולך לסרט בכיכובו של דווין ״דה-רוק״ ג׳ונסון יודע שאין לו ערובה לתצוגת משחק מדהימה, אבל זו כמעט ערובה בטוחה לסרט קליל ואת זה דה-רוק אכן מספק.
״הרקולס״ עוסק, כמו שניחשתם, בדמותו של הרקולס האגדי. אל תצפו לראות כאן עיבוד לגירסא של ״דיסני״. דה רוק לא הולך לפצוח פה בשירה ואין כאן יותר מדי התעסקות עם אלים או כוחות על-טבעיים. זה מעין ניסיון להציג גירסא יותר ריאליסטית של סיפור האגדה. האם מדובר בסרט origin? ממש לא, את סיפור הרקע של הרקולס הסרט מתמצת בסצנה קצרה, מונטאז׳ צפוי והופ! הרקולס הוא כבר בודי-בילדר בן 42 עם שריון שלא מותאם למבנה הגוף שלו בכלל (בחיי, החזה של הבחור הזה יותר גדול משל כל הנשים האחרות בסרט). אנחנו מוצבים תוך מספר דקות במרכז סיפור העלילה, כאילו אנחנו סתם צופים בכמה ימים בחייו של הרקולס. אין כאן אירועים מכוננים בסיפורו של הרקולס (טוב, אולי אחד). די מהר אנחנו מצטרפים אל המשימה של הרקולס להביס את ריזוס (שאגב, נשמע כל הזמן כאילו כולם קוראים לו ״ריסז״. דבר שגרם לי לחשוב שנית על למה לא הבאתי ממתקים לאולם).
לאורך כל הסרט לא יכולתי שלא לשים לב שהסרט לוקח השראה ממגוון ענק של יצירות קודמות מקשת רחבה של מקורות: סיפור הרקע של הרקולס כולל גם את העובדה שהוא (אולי) רצח את אישתו וילדיו (אותו סיפור מופיע במשחק הפלייסטיישן המעולה "God Of War״), סצנת אימון הלוחמים כל כך מזכירה את סצנת האימון מ״מולאן״ (נשבע לכם! תשוו בין השניים!) ועוד עשרות סצנות שנראות בדיוק כמו סצנות מ״גלדיאטור״, ״300״ ודומיהם. כל הזמן הסרט נותן תחושה שכבר ראיתם את הסרט הזה בעבר.
די בטוח שכל מי שהולך לסרט כמו הרקולס מצפה לקבל סצנות קרב אפיות ואדירות מימדים. אבל למען האמת, רוב הסרט מרגיש מאוד קטן. הקרבות לא מרשימים או יצירתיים במיוחד, לא מרגשים ואין תחושה של המון משתתפים. גם אם פעם בכמה זמן יש שוט של הרבה חיילים, יש תחושה שהכל פשוט קטן וריק. גם אין הרבה אקשן באופן כללי. הרבה מהסרט הוא דיבורים, והרבה מהם. עד שיש סצנת אקשן שנראית מבטיחה היא בדרך כלל מסתיימת באיזה אגרוף בודד של הרקולס. אם ראיתם את הטריילר לסרט, ראיתם כמעט את כל קטעי האקשן שיש לסרט להציע.
אבל האם אין ב״הרקולס״ שום נקודות חיוביות? ממש לא. הסרט לוקח תפנית מעניינת בנושא המיתולוגיה היוונית והמיתוסים שנוצרו כתוצאה ממנה: דמותו של הרקולס מוצגת לאורך כל הסרט כדמות ששמה הולך לפניה. אנשים מזלזלים בעובדה שהוא בנו של זאוס, אף אחד לא יודע אם יש לו באמת כוחות על-אנושיים ולמען האמת, הסרט מנסה להראות שזה לא משנה. הרקולס יוצר את האגדה על הרקולס, הסיפורים יעברו מפה לאוזן כמו טלפון שבור, אבל בסוף תיווצר דמות של לוחם-על. הסרט גם ממשיך את קווי העלילה שמטילים ספק במיתולוגיה עם הפרכה של מיתוסים אחרים: האם יש כזה דבר סנטאורים (חצי אדם-חצי סוס)? האם מפלצת ההידרה אכן קיימת? האם הרקולס באמת ראה את הסרברוס? מן הסתם לא אספלייר לכם את התשובות לשאלות הללו, אבל כן אגיד לכם שהסרט נותן את התשובות שלו באופן יצירתי, מהנה ומספק.
והכי חשוב, זה סרט קיץ. וכסרט קיץ, ״הרקולס״ עושה עבודה טובה. כשהסרט נגמר, גיליתי שעברו שעתיים והייתי מופתע מאוד. הייתי בטוח שהסרט היה על גבול השעה וחצי. זאת אולי ההוכחה הטובה ביותר שהסרט מספיק מבדר. וזאת כל המטרה של סרטי קיץ. לבדר. אז אם אתם מחפשים לברוח מהמלחמה בחוץ לכמה שעות, בואו לראות מלחמה אחרת בתוך אולם ממוזג.
ובכל זאת, ״הרקולס״ הוא פשוט לא סרט חובה לקולנוע. גירסאת התלת מימד, כרגיל, מיותרת ולא נוחה לצפיה. אין שום אפקט מיוחד שנוצר מהשימוש במשקפיים חוץ מזה שכל אפקט פשוט הופך להיות יותר מזויף וקל לזיהוי.
״הרקולס״ הוא סרט מטוס/טלוויזיה קלאסי שמעביר לכם ערב בבית. אין סיבה אמיתית לראות אותו בקולנוע. כמו שאמרתי, האפיות שלו לא מורגשת, אין אפקטים מרגשים במיוחד ובאופן כללי הוא מרגיש סרט מאוד ״קטן״. אבל אם אתם מחפשים סרט קיץ קליל ונחמד (בהנחה שכבר ראיתם את ״קצר המחר״) ומוכנים בכל זאת להוציא סכום לא קטן מכיסכם, רוב הסיכויים שלא באמת תתאכזבו. בתנאי שלא תצפו ליותר מסרט קיץ.
הסרטים בגיקסטר אינם מדורגים בכוכבים או מספרים, בכל ביקורת הכותב יחליט החלטה נחרצת ודיקטטורית משהו על סרט הקולנוע בו הוא צפה - לראות (בקולנוע), לחכות (למסך הקטן) או לבכות (שם זמני).
לחכות - סרט קטן יחסית למה שהוא מבטיח, בלי אפקטים שידהימו אתכם. אבל סרט קיץ כיפי וחביב. חכו שיגיע לערוץ הסרטים הקרוב לביתכם.
חושבים אחרת? יש לכם מה להגיד? הגיבו כאן, שתפו בפייסבוק, צייצו בטוויטר, כל האפשרויות כאן למטה.
עידן בן טובים
בן 25. סטודנט ללימודי טלוויזיה. נולד עם ג׳ויסטיק ביד. יש לו הרבה יותר מדי גאדגטים והרבה פחות מדי זמן פנוי. פעם ניסה להשתמש במשך שנה במכשיר אנדרואיד וחזר בכדי לספר.חובב רסלינג מושבע ובעל פטיש לא מוסבר לביצוע קליברציות למכשירים אלקטרונים.