זו לא אחת מהביקורות שאני אוהב לכתוב - קומדיה רומנטית שולית, בוטה, מלאה ביחצנות זולה ורכיבה על כוכביה, כזו שהביקורות השליליות אודותיה כמעט נכתבו מראש. סרט עם שם כמו "סקס טייפ".
ניסיתי להימלט מביקורות וסקירות של אחרים, אך לא הצלחתי ונראה שישנה תמימות דעים לגבי נוראיותו של הסרט. אני חייב להסכים שזה כנראה לא סרט שיתחרה על האוסקר ואולי אפילו יוביל במועמדיות לאנטי-אוסקר, ה"ראזי" (הידוע גם כפרס על שם אדם סנדלר), אבל אני חייב גם להודות שמספר גורמים גרמו לי (ולאשתי) להנות מהסרט, על אף מגרעותיו. כמעט אף אחד מהגורמים האלה לא קשור ישירות לקולנוע.
הגורם הראשון והיחידי שכן קשור לקולנוע הוא ללא ספק חווית אולם הקולנוע, לראות קומדיה בחברת זרים מוחלטים שצוחקים יחד, גם מול בדיחות פחות מוצלחות, זו חוויה מדבקת. זה רעיון נדוש, אבל כזה שמפתיע אותי כל פעם מחדש. כנראה שאין יותר מדי מה להוסיף על זה, אולי רק שהזלזול המתמשך שלי בקומדיות על מסך גדול לא היה מוצדק.
אז על מה כל המהומה? קומדיה רומנטית קלאסית בבסיסה, מהסוג של זוג שלומד להכיר את עצמו מחדש ולא מהסוג של גבר פוגש אישה. אבל כזו שהמילים סקס, פאק, זקפה ואיברי גוף שונים שזורים בתסריט יחד עם בדיחות פיזיות, מכשירי אפל למכביר ושחקנים אורחים שונים. "סקס טייפ" הוא המשך ישיר לקומדיות של השנים האחרונות ובראשן Knocked Up (הדייט שתקע אותי) ומבוסס גם על אירוע מחולל שהוא טעות בשיקול במהותו, במקרה הזה, קלטת סקס ביתית שהופצה בטעות לעיניים הלא נכונות.
מה בכל זאת גרם לנו להנות מהסרט? קודם כל, ההזדהות, תחילת הסרט מלווה באירועים מתוך תחילת מערכת יחסית של זוג צעיר וחרמן, עם זיונים מופלאים ללא הפסקה, מה שגורם לזוג ממוצע לנוע בחוסר נוחות בכסא בהרגשה שאולי משהו לא טוב אצלם. הרגשתי היתה שזוהי אמנם הגזמה לצורך דרמטיזציה שהרי זה מסופר כבלוג של אמא צעירה ומתוסכלת, אבל אולי הכוונה היתה להשליך על הרגשה דומה שצפייה בפורנו עושה לזוג ממוצע שכן גם שם מתוארת תמונה לא מציאותית של קשר פיזי. ההזדהות נובעת בעיקר מהמשך הסרט, גם הוא מוגזם לכיוון השני של זוג מנותק לחלוטין, אשר מראה בהקצנה קומית את טיבה של מערכת יחסית ממוצעת בה החיים קורים והזוג מתרחק, במיוחד מבחינה פיזית.
הסרט גם מאוד מודרני ועכשווי במהותו, הוא לא נבנה כדי להחזיק לעד ואני לא בונה עליו לצפייה נוסטלגית עוד 25 שנים, אבל הוא כן מביא לשולחן מושגים של פרטיות, טכנולוגיה, שיתוף מידע ואפילו סנכרון ואחסון ענן. הסרט אמנם מזלזל מעט בחלק מהמושגים ומספר מכשירים כבר נראים מיושנים (טוב, אולי רק לי אייפד של שנה שעברה נראה כבר ישן והעובדה שצילמו את הקלטת סקס עם המצלמה הקדמית שלו פשוט מעבירה בי חלחלה), אבל הוא כן שם אותם כחלק מרכזי ממה שמניע את העלילה מצד אחד ומה שמוביל אותה בהמשך. שמירה על פרטיות בעידן ענן וחשיבות התדמית הדיגיטלית של המשתמש גם מהווים חלק חשוב ובסופו של דבר אולי יוכלו גם לחנך את אלו שסיפורי זוועה באינטרנט לא הספיקו להם.
החלק הכי חשוב בסרט הוא גם התימה המרכזית אותה הוא מנסה להעביר - הדרך לטפל בסטגנציה של מערכת יחסים היא באמצעות שיחה, הקשבה, הבנה ושיתוף פעולה בין בני הזוג בהבנת סדר העדיפויות במערכת היחסים וחיי המשפחה. כמובן שבמסגרת סרט אבסורדי כזה ה"גורו" שמראה את האור שבקצה המנהרה לזוג הסורר הוא מנהל אתר הפורנו העיקרי (האמיתי אגב) שמשולב בסרט, המגולם בגאונות רגילה ע"י ג'ק בלאק. שוב, אפשר להתווכח על הדרך בה הסרט הולך כדי להעביר את התימה הזו, אבל לדעתי זה משרת את המטרה ואם מורידים את מעטה הציניות ניתן למצוא את הקשר וההזדהות עם הגיבורים.
שתי פסקאות מעלה ציינתי שאני לא מצפה מהסרט להחזיק 25 שנים, זה לא היה במקרה, שכן החודש צוינו 25 שנים לעליית "כשהארי פגש את סאלי" לאקרנים. אין יותר מדי נקודות משיקות בין השני הסרטים, אבל אני חושב שדווקא הניגוד יכול להעיד עליהם יותר טוב מאשר הם על עצמם. ב"הארי-סאלי" אנו מלווים זוג למשך יותר מעשר שנים בזאנר המתי-הם-יתחברו, הסרט היוה תשתית לקומדיה הרומנטית המודרנית והמון קלישאות של ימינו החלו ממש בסרט הזה. ממש לא מזמן צפיתי בו שוב עם אשתי ולמרות אנכרוניזם מסוים, לא היה ספק שהסרט מחזיק מעמד במבחן הזמן. ב"סקס-טייפ" הכל כמובן מונח מולינו, ללא רמיזות, סאב-טקסט או תחכום רב מדי, אבל גם הוא סמל מובהק של הזמן בו נוצר, לטוב ולרע. הוא לא יחזיק יותר ממשך הסרט עצמו, אבל כן יגרום לכם להנהן בחיוב, כמו מול סטנדאפיסט תפל שמציב מראה מגוחכת מול המציאות היומיומית.
בסופו של דבר אני חושב שניתן להנות בסרט הזה יותר ממה שביקורות אחרות מנסות להראות. אפילו השחקנים ודמויותיהן הצליחו להתחבב עלינו, במיוחד ג'ייסון סיגל, שאמנם נראה כמו קריקטורה של כל דמות אחרת שלו אבל מצליח להקסים ולהיות "חמוד" כדברי אשתי. וקמרון דיאז? היא בעיקר לא מעצבנת והצליחה לא לצאת הביצ'ית כמו שהפנים שלה בד"כ מקרינות, בעיניי, לפחות.
הסרטים בגיקסטר אינם מדורגים בכוכבים או מספרים, בכל ביקורת הכותב יחליט החלטה נחרצת ודיקטטורית משהו על סרט הקולנוע בו הוא צפה - לראות (בקולנוע), לחכות (למסך הקטן) או לבכות (שם זמני).
אז לחכות, לראות או לבכות? זהו סרט לחכות קלאסי, אבל בהיעדר קומדיה אחרת ובהינתן ערב פנוי עם האישה בהחלט ניתן ללכת לראות.
חושבים אחרת? יש לכם מה להגיד? הגיבו כאן, שתפו בפייסבוק, צייצו בטוויטר, כל האפשרויות כאן למטה.