השבוע ראיתי סרט.
סרט בדיוני, כלומר דמיוני, כלומר כזה שצוות שלם של אנשים ישב, כתב, צילם וביים כדי שנוכל ללכת לקולנוע ולהנות משעתיים ומשהו של בריחה למציאות אלטרנטיבית ומונפצת לחלוטין.
על מה מדבר בכלל אותו סרט דמיוני אתם שואלים? מדבר על שני עמים שנגזר עליהם לחלוק אותה אדמה, שני עמים שחושבים את עצמם לכל כך שונים אבל בעצם דומים יותר משנדמה להם, שני עמים שכבר לא זוכרים מי התחיל ומי אשם אבל יודעים שהצד השני לעולם לא יסלח אז חייבים להמשיך להילחם, שני עמים שכל אחד בפני עצמו נמצא על סף מלחמה פנימית תמידית והדרך היחידה לאחדות היא מול האויב, העם שמנגד.
ב2011 קרו שני דברים במקביל כחלק מעלילת הסרט "כוכב הקופים" הראשון (כלומר הראשון שהוא לא מאלה משנות ה60-70 או הנוראי מ2001) - הראשון הוא וירוס מלאכותי שגרם לקופי אדם לפתח אינטלגנציה מוגברת ובשל כך גם לפתח מודעות למקומם בחברה, מה שבתורו גרם למרד כלל-קופי ופרישה ליערות להקמת קהילה עצמאית. השני הוא אותו וירוס שגרם לבני אדם את הפעולה ההפוכה והפך לוירוס קטלני ללא תרופה שהתפשט בעולם.
קו העלילה הראשון היה המרכזי בסרט וגרם לנו להיקשר לקוף אדם ממוחשב כמו שמעולם לא נקשרנו מאז אבו, קוף הקפוצ'ין של אלדין. אבל דווקא קו העלילה המשני הוא זה ששינה את העולם בסרט והוביל לעלילת הסרט החדש "כוכב הקופים: השחר", 10 שנים אחרי הסרט הראשון.
הוירוס הקטלני, שפעת הקופים שמו, חיסל למעלה מ90 אחוז מאוכלוסית העולם ולמעשה גרם לסופה של האנושות כפי שאנו מכירים אותה היום. קופי האדם לא הושפעו ונדמה שרק החכימו והשתדרגו למעמד של טורפי על. שני העמים-גזעים התקיימו במקביל למעשה, ללא מגע, כשאחד מנסה לשרוד בדרכו לתחתית שרשרת המזון והשני מצליח לשרוד ולהתעצם בדרכו מעלה באותה שרשרת.
כחלק מהאירוע המחולל בסרט, דרכי שני הגזעים האלה הצטלבו, כשבני האדם מחפשים גישה לסכר מים שיספק להם חשמל ויעזור להם לשמור על צלם אנוש, ואילו הקופים נמצאים בדיוק באמצע הדרך (תרתי משמע) בין האדם לישועה.
על פניו, זה אחלה מאורע מחולל שגורם לנו לחשוב על סדר העדיפיות של שני הגזעים, התלות של האדם בחומריות כדי לשמור על צלם אנוש ועל הדברים שהוא מסוגל לעשות כדי לשמור על אותו צלם (ועל ידי כך להיגרר לחוסר-אנושיות משווע), או מה זה בעצם להיות אנושי בכלל. אבל לצערי, תסריטאי הסרט החליטו לזלזל מעט בצופים, כך שיותר מדי מהלכים או אירועים, שהיו אמורים להיות מרומזים בקפידה ולעורר אותנו לחשוב עליהם, קופצים לפתע מפי הדמויות וגוררים אותנו להסברים על כל מניע וסיבה לפעולה של כל אחד מהם, לפעמים כמה פעמים מפי דמויות שונות.
יכול להיות שזה בכוונה - דווקא הגזע המתקדם, עם שפה משוכללת ואמצעי הבעה מורכבים הוא זה שמספק את הדמויות השטוחות (אף דמות אנושית לא מבצעת איזושהי התפתחות משמעותית) שמרגישות צורך להביע במילים כל רצון או מחשבה. ואילו הקופים הם אלה שמצליחים להביע המון ללא מילים וכשהם כן מדברים (אם לא שמתם לב, מדובר בקופים מדברים, כן?) הרי שלכל מילה יש משמעות, הקופים הם גם אלה שמציגים דמויות שמתפתחות, לומדות ומה שנקרא אצלנו הקולנוענים היומרניים - עגולות.
יכול להיות שזוהי אכן התרסה כנגד הגזע האנושי, אבל גם יכול להיות שזוהי עצלנות תסריטאית שמטרתה לדפוק כרטיס על עוד סרט קיץ שצריך לפנות לקהל רחב ככל האפשר, קהל שלא תמיד מצליח להבין לבד סיבה ותוצאה מבלי פירוט בע"פ משני מקורות שונים בלתי תלויים. סרט קיץ שהוא המשכון לאחד מסרטי האנטי-קיץ המפתיעים ביותר של השנים האחרונות, כשהסרט הקודם היה סרט קיץ טיפוסי כביכול שהפך להיות סרט שמתקיים בקלות גם ללא תגית הגנאי (כביכול) הזו. אולי בגלל זה הוא מאכזב יחסית.
הוא מאכזב כי הוא נדמה כסרט אפוקליפטי כמעט טיפוסי, עם חזקים וחלשים, סיפורי הישרדות אנושיים אבל גם סיפורים אכזריים. אבל הוא רק מאכזב יחסית, כי מעבר לחזות האפולקיפטית הטיפוסית, מעבר לדמויות האנושיות השטוחות ומעבר לתסריט השקוף מדי יש קופים.
קופים אנושיים יותר מכל דמות ממוחשבת שאי פעם ראינו, אנושיים יותר מרוב מהשחקנים המוכרים ביותר היום, אנושיים יותר מהדמויות האנושיות מולם הם ממוקמים בסרט. עד כדי כך אנושיים שזה חוזר אליהם כמו בומרנג ומוכיח להם שללהיות אנושי יש מחיר, מחיר כבד של מלחמת אחים, מחיר של מלחמת אין-ברירה מול אויב שכרגע נמצא על אותה אדמה שלך, מחיר של מודעות והבנה שיש ותמיד יהיו קורבנות לכל מהלך הישרדותי שתנסה לעשות ושמנהיגות לא באה ללא אותם מחירים כואבים וללא הבנה שלמרות שכל הצדדים, משני הצדדים, רוצים לחיות בשלום הרי שבשביל שזה יקרה צריך להישפך עוד דם ועוד דור ודור שיקום וייפול לפני שאולי משהו ישתנה.
ואולי סתם פתחתי חדשות.
הסרטים בגיקסטר אינם מדורגים בכוכבים או מספרים, בכל ביקורת הכותב יחליט החלטה נחרצת ודיקטטורית משהו על סרט הקולנוע בו הוא צפה - לראות (בקולנוע), לחכות (למסך הקטן) או לבכות (שם זמני).
הציון שלי אם כך - לראות. אמנם לא ייחודי ומפתיע כמו קודמו, אבל עדיין מהטובים בקיץ הנוכחי..
בונוס מיוחד: שלושה סרטים קצרים שהופקו במיוחד לקראת הסרט ומשמשים כפריקוולים המגשרים בין הסרט הקודם לחדש. הראשון מתרחש שנה לאחר עלילת הסרט הקודם, השני חמש שנים והאחרון עשר שנים לאחר הסרט הקודם ולמעשה מקביל לעלילת הסרט החדש.
חושבים אחרת? יש לכם מה להגיד? הגיבו כאן, שתפו בפייסבוק, צייצו בטוויטר, כל האפשרויות כאן למטה.
רוצים לצעוק עליי באופן אישי? בבקשה -