מאת: נתי אקב

תחת הכפפות הלבנות של מיקי יש את אולפני מארוול, פיקסר ולוקאס פילם, קחו שנייה לעכל כמה דיסני עושים את החיים של הגיק הממוצע לטובים יותר, . כן, אני אוהב את עיצוב הלייטסייבר החדשה ואני לא פוחד לומר זאת.

דיסני לוקחים קומיקס קצת פחות ידוע של מארוול והחליטו לעשות ממנו סרט אנימציה, למרות שכמה גבות הועלו בעת ההכרזה על הסרט הזה, זה נשמע מעניין.

האמת הפשוטה היא שדיסני יכולים לנסות מה שבא להם, כל מה שהם נוגעים בו הופך להצלחה מסחררת, כמעט. נסלח להם על שיהוקים כמו הפרש הבודד ושודדי הקריביים.(*פיהוק*)

"ששת הגיבורים"  מתרחשת בסאן-פרנסוקיו, מעין שילוב של סאן פרנסיסקו וטוקיו. הירו, ילד עם כשרון מיוחד לרובוטיקה מעביר את זמנו במלחמות רובוטים. אחיו של הירו, טאדאשי, מנסה לכוון אותו מחדש כדי שלא יבזבז את הכשרון שלו. (תאמינו לי, אחים גדולים מוציאים את הכיף מכל דבר.)  הירו מוצא את עצמו מתחבר לביימאקס (רובוט שטאדאשי בנה למטרות הומניטריות) ומכאן ההרפתקאות מרובות.

אין אחד שלא היה רוצה את הרובוט הזה. הוא מגניב ונראה כמו מרשמלו ענק, אי אפשר פשוט שלא לאהוב אותו. האישיות שלו היא המפתח, הוא  רובוט קלאסי: מבולבל ממחוות קטנות ואנושיות. לא מבין איך נותנים כיף, ומצבים מלחיצים די עוברים מעל הראש הלבנבן והחמוד שלו.

אז הירו וביימאקס צריכים להקים צוות, בגלל שאנחנו בסרט הילדים נקבל סטריאוטיפים כללים כדי לילדים הרכים יהיה דמויות קלות להזדהות, גם אם הן כבר על גבול המשעממות: הילדון שחיי בעולם הקומיקס ורוצה להיות גיבור על, האמריקאית הטרנדית, הטום-בוי, והחנון המגודל.

ויזואלית הסרט נראה נפלא! ממש מגניב לראות את השילוב של סאן פרנסיסקו עם טוקיו. מצד אחד, חשמליות, אלקטרז ותרבות אמריקאית טיפוסית ומצד שני הכל נוטף עיצוב יפני, לא הייתי שולל לעבור לשם. הסרט מעביר את הירו למסע של התגברות אחרי טרגדיה., וכל הכבוד לדיסני שלא פוסחים על חלקים כואבים ואפלים (אבל לא אפלים מספיק). כולנו עברנו בדרך כזאת או אחרת את מה שעובר על הירו. מסתגרים בחדר, לא מעוניינים לצאת אל העולם, כועסים על כל מי שרק  בסביבה, וההגיון מתרחק מאיתנו כמו גם בסופו של דבר מתגברים על זה באמצעות החברים והמשפחה, ולמרות העובדה שהסרט הוא פנטזיה, החלק הזה מאוד אמיתי בעיני.

אישית, אני שונא סרטי " origin "  על גיבורי על.  סיפור שכולנו מכירים שבסופו 10 דקות של קרב עם הבחור הרע. ככלל? הם די מאכזבים.ספיידרמן לדוגמא, קיים עוד משנות ה-60 אם יש מישהו שלא יודע מי זה דוד בן, לא בעיה שלי! MOVE ON PEPOLE!

עכשיו שהוצאתי קצת מרמור, אני כן יכול  לומר שלעומת סרט "origin"  סטנדרטי, שישה גיבורים מצחיק, עמוס באקשן וחוויה קולנועית כיפית מאוד.

קהל היעד הוא ללא ספק ילדים, זה סרט שנועד בשבילם אבל כמו שדיסני יודעים, הילדים האלו באים עם הורים או אחים. או במקרה שלי משאיר את האחות הקטנה בבית והולך לבד. זה לא מונע מהסרט להיות מושך גם למבוגרים, שיכולים להנות ממנו באותה מידה. .שהמבוגרים פה לא יעשו את עצמם, כל אחד רצה להיות גיבור-על באיזשהו שלב בחייו. !

בשנים האחרונות, התרחש  שינוי מסויים בסרטי האנימציה של דיסני. עם השנים דיסני נהיו "רכים" יותר עם הקהל שלהם והסרטים פחות אפלים ממה שהם היו בעבר. הטיפול בנושאים של טרגדיות משפחתיות נדחק לשוליים ומוזכר רק בעקיפין. אם רק לפני 20 שנה יכלנו לראות את סקאר הורג את מופאסה (מצטער על פתיחת הפצעים), בצורה ויזואלית מאוד (מופאסה נזרק מצוק) או אנשי הכפר מתפרצים לטירה של החיה ב"יפה והחיה", היום, נראה הסצינות האלו נעלמו מן המסך, ומשתמשים ברמזים כמו הביטויים  "הוא לא יחזור".

לטוב ולרע, דמויות מונעות מטרגדיות, אין מנוס מלהזכיר אותן, ולהסתיר אותן רק מעיד על הפחד של דיסני להתמודד עם סיפורים אמיתיים בדרכים יצירתיות מבלי למזער או להעלים אותן.

הסרטים בגיקסטר אינם מדורגים בכוכבים או מספרים, בכל ביקורת הכותב יחליט החלטה נחרצת ודיקטטורית משהו על סרט הקולנוע בו הוא צפה - לראות (בקולנוע), לחכות (למסך הקטן) או לבכות (שם זמני)

עכשיו מגיע החלק שבו אני מסכם את הסרט ואמור להגיד לכם אם ללכת לראות אותו, אבל אם הגעתם עד לפה ולא עזבתם הכל כדי לראות אותו, יש לכם בעיות. ואם זה לא מספיק,אני יכול לומר שקיבלנו את הופעת אורח מסויימת שעשתה לי חיוך ענק!

 בכל מקרה אני הלכתי להיעקץ על ידי עכביש רדיואקטיבי, או להיחשף לקרני גאמא, או להשתיל אדמנטיום בעצמות...הבנתם לאן זה הולך.

ובנתיים, תהנו מהטריילר:

נתי אקב, בן 27, סטודנט לכלכלה-סטטיסטיקה. חובב סרטים באופן מושבע. אוהב כל סרט טוב ללא הבדלי אולפן, במאי ושחקנים. שונא שמייקל ביי הורס את הילדות שלי. חושב שהג'וקר הוא הדמות הגדולה ביותר שנכתבה אי פעם.

יכולים ליצור איתו קשר כאן