יש להניח שמאז המצאת תיאטרון הבובות, השתמשו בבובות כדי להציג תכנים למבוגרים. אבל התחום באמת התפתח אחרי שילדים שגדלו על יצירותיו של ג'ים הנסון (רחוב סומסום, החבובות), התבגרו וחשבו "הי, זה יהיה מגניב אם בובות כאלה היו מדברות על סקס וסמים!". הרי כבר יש לך ניגוד הומוריסטי מיידי, היצורים החמודים האלו, שנראים כאילו נעשו לבדר ילדים, מדברים על דברים גסים. אבל לפני אבניו קיו, גרג הארנב, Crank Yankers וכו' היה את Meet The Feebles קומדיה שחורה ומגעילה במיוחד על בובות שמקללות, מאוננות, מעשנות, מזריקות והורגות. וזה היה הסרט השני של פיטר ג'קסון.
כן, אחרי קומדיית המד"ב המשעשעת Bad Taste, ג'קסון יצר את אחד הסרטים הכי מוזרים שראיתי אי פעם. ובהתחשב בסרטים שכבר דיברתי עליהם באתר הזה זה אומר משהו. זו הייתה הפעם השנייה שראיתי את הסרט הזה ובשתי הפעמים מצאתי את עצמי אומר לעצמי בפליאה "זה סרט אמיתי... אנשים עשו את הסרט הזה... ואחד מהאנשים האלה זכה אחר-כך באוסקר."
הסרט מתחיל בקבוצת חיות מזמרות שרות שיר עליז על עצמם בשם "Meet the Feebles", עד כאן חוץ מהרקע השחור והתאורה הדלה אפשר היה לחשוב שזו תוכנית ילדים אמיתית. זה נפסק אבל כשעכברוש שנשמע כמו פיטר לורה מעליב את כוכבת התוכנית היידי ההיפוטמית ואומר לה: "All right, you fat slag move your ass". זה בהחלט אף פעם לא קרה למיס פיגי.
אז כן הסרט הוא כמובן פרודיה על החבובות עם העלילה של מאחורי הקלעים של תוכנית בידור של בובות, אבל הדמות היחידה שבאמת מבוססת בבירור על אחת החבובות היא היידי, הפרימה-דונה הגדולה בכל המובנים של התוכנית שמנהלת קשר רומנטי עם המפיק. אך בזמן שהקשר בין פיגי לקרמיט כולל וויכוחים, דואטים וזאפטה פה ושם, אהובה של היידי, בלטץ' הניבתן, איבד בה עניין אחרי שהזדקנה והשמינה ועכשיו בוגד בה עם חתלתולה צעירה, ולהיידי נשאר רק להתנחם באכילה אובססיבית.
חוץ ממשולש האהבה יש בסרט עוד המון קווי עלילה הכוללים,פיל שמנסה להתחמק מטיפול בצאצא המשותף שלו עם תרנגולת (נותן משמעות חדשה לכל עניין "עם קצת רצון וקצת יכולת" הזה), צפרדע נרקומנית עם טראומה מווייטנאם, צילומי סרט פורנו בכיכוב פרה עם פירסינג בעטינים, עסקאות סמים עם קרנף סקוטי וכתב רכילות (הדמות הכי מגעילה בסרט, וזה אומר משהו) שמנסה להשיג משהו עסיסי לעיתון. וגם עם כל זה לסרט יש זמן לפרודיה על סצנת הרולטה הרוסית של "צייד הצבאים", קטע מוזיקאלי על ההנאות שבמעשה סדום והרבה הרבה גועל. בזמן ש- Bad Taste התעסק בעיקר בדם וקיא, ב-Feebles יש ייצוג לכל הפרשות הגוף של כל הדמויות. בנוסף אני די בטוח שהוא המציא את המושג Nasal Sex. איכס.
חווית הצפייה בסרט מרגישה לפעמים כמו הזיה או חלום מטורף. אולי זה קשור לעובדה שלמשך כל הסרט לא מופיע פרצוף אנושי בשר ודם. לחבובות היו את המנחים והקמיאוז בסרטים אבל פה זה רק בובות לאורך כל הדרך. אבל למרות, או בגלל כל הדברים שאמרתי פה, לא הייתי אומר ש- Meet the Feebles הוא סרט רע. הוא שאפתני ויצירתי מאוד, ויש בו גם כמה בדיחות טובות (למרות כל ההבדלים, הם כן לקחו מהחבובות את האהבה למשחקי מילים). זה שאני חובב חבובות ענק, לא אומר שאני הולך להיות סטטלר וולדורף לגבי הסרט, להפך זה רק גורם לי ליהנות יותר מההומאז' המעוות הזה. הרי, גם החבובות היו חתרניות בזמנן. אני ממליץ לראות את הסרט הזה גם כקומדיה שחורה וגם כפיסת DVD WTF שתשנה את עולמכם.
בנאום קבלת האוסקר שלו ב-2004, ג'קסון אמר שהאקדמיה "התעלמה בחוכמה" מהסרט, אבל לג'קסון יצא לפחות דבר אחד מהסרט הזה, זה היה שיתוף הפעולה הראשון שלו עם פראן וולש, שותפתו לחיים עד היום שהייתה מעורבת בכל סרטיו מאז.
אז אחרי ההזיה שהיא Meet the Feebles, ג'קסון חזר לדם (והרבה ממנו) עם סרטו הבא, קומדיה האימה Braindead, הסרט האהוב עלי של ג'קסון, אותו נסקור בשבוע הבא.
טריילר NSFW:
יונתן עמירן
קומיקאי/ תסריטאי חובב, איש מגניב בצורה מקצועית.
אוהב: סרטים מגניבים, ראפ, קומדיה, ניקולס קייג׳, סרטי קומדיה עם ניקולס קייג׳ עושה ראפ.
לא אוהב: סרטים משעממים.
