רידלי סקוט לוקח את כריסטיאן בייל, מוריד לו את השכמייה ומסכת העטלף, שם אותו כמנהיג העם היהודי ועל הדרך מטיל מכות על המצרים? אני בעניין. ברצינות, רידלי סקוט הוא במאי שהעניק לי פנינים כמו: הנוסע השמיני, בלייד ראנר, אנשי המזימות בלאק הוק דאון וגלדיאטור. משהו לא טוב קורה עם סקוט בשנים האחרונות, אני מנסה להיזכר בסרטים שלו שממש אהבתי ומסיים תמיד עם אותה רשימה.

הסרטים החדשים שלו: ממלכת גן עדן, רובין הוד (הנוראי עם ראסל קרואו), פרומתאוס והיועץ היו אכזבות מכאיבות מבחינתי. תחושת הבטחון וההנאה שפעם היו מלוות אותי עם אזכור שמו של סקוט, התחלפו בחשש וספקנות שאיתם נכנסתי לאקסודוס: אלים ומלכים.

הסיפור של משה ופרעה הוא סיפור קלאסי מימים ימימה, תקופת התנ"ך לא פחות הספרות המודרנית, והקלאסית מלאה בסיפורים על אחים שגדלו יחד, האמינו באותם דברים ופנו אחד נגד השני. פערים כאלו יוצרים קונפליקטים חזקים בין הדמויות שיכולים להוות בסיס לדיאלוגים מעולים, וכמו שאני דואג לציין לא מעט, דיאלוגים טובים בין דמויות קונים אותי.

תקופת התנ"ך יודעת לתאר דבר נוסף, את חרון אפו של אלוהים משמיד כל מה שעומד בדרכו בדרכים יצירתיות. ואם אנחנו יכולים לצפות מהטכנולוגיה של היום היא שאפקטים יראו מעולים והם ככה, עד כמה שנחיל צפרדעים יכול להיות מרשים.

אם אתם מחפשים עיבוד אמין לסיפור התנ"ך, היו כבר טובים יותר, היוצרים לא התביישו לקחת חופש אומנותי מספר הספרים, חלקם עובדים חלקם לא. אז הסיפור ידוע: משה הוא קולו של אלוהים על פני האדמה וכדי לראות את התהליך שהוא עובר היוצרים מציבים אותו בנקודת הקיצון ההפוכה ביותר, דוש מצרי מבית המלוכה שלא מאמין באלים ותומך בעבדות. הסיפור מוביל אותו רחוק מהערכים אותם הוא מכיר ולפתח ראיה סלקטיבית על מנת לערער את הדמות מיסודה. כריסטיאן בייל מגיב לסיפור בהתאם – הוא לא מאמין, לא רוצה להאמין ובסופו של דבר כאשר אין ברירה אחרת הוא מקבל את האמת, הוא עברי. וגם שכל זה לא מספיק הוא מקבל הוכחה לקיומו של אלוהים בדמות הסנה הבוער ומשם המסע מתחיל. (לא חידשנו לכם כלום, נכון? כולנו עברנו את כיתה ג'.)

הקשר בין רעמסס (פרעה למתקשים) הוא עיקר הסרט, השניים גדלים ביחד, נלחמים אחד למען השני ומפגינים יחסי כבוד והערכה שגורמים לנו להאמין כי מדובר באחים של ממש.
גם כאשר מורשתו העברית של משה מתגלה, רעמסס לא מוותר וממשיך להגן עליו, אבל שם  זה נגמר.
בזמן שמשה מקבל על עצמו את תפקיד הגיבור אשר מחייב אותו לפתח מנהיגות, אחריות ודאגה לעם שלו, ישנה ציפייה הגיונית שרעמסס יהפוך את עורו מה שייצור קרע עמוק בין השניים. למרות זאת, רעמסס לא מבצע שום שינוי מנקודת הפתיחה שלו, הוא נשאר מעין ילד קטן וקטנוני שקיבל את המלכות ועם הזמן הופך משעמם יותר ויותר. הדבר היחיד שכן דאגו להראות לנו הוא כמה אהבה הוא מפגין לבן הבכור שלו ובואו נודה באמת, זו דרך ממש עצלנית לספר סיפור כי כולנו יודעים לאן זה הולך.

אין ספק שכריסטיאן בייל יצר משה שונה ממה שתיארנו כילדים או שאיך צ'רלטון הסטון גילם אותו בשנות ה-50. לא עוד המגמגם שנעזר במטה על מנת להלך אלא לכיוון המצביא הנחוש ללא תחושת הפחד. במקום שנראה את משה עומד מול פרעה, מנהל איתו שיחה, מבצע דרישות ומטיל פחד במצרים אנחנו מקבלים מונטאז' שלו מלמד את העבדים טקטיקות גרילה (כן, משה הפך להיות שחקן Warcraft) כדי שיבצעו פעולות צבאיות נגד המצרים ובכך להשיג חופש.

במקום דמות אפית וגדולה, בעלת כושר מנהיגות, רבגונית ועמוקה, התואמת את כישוריו של בייל אהובנו,  קיבלנו גנרל צבאי יבש. במקום  אחד שיעמוד מול האימפריה המצרית עם צבא שהיא עצמה דיכאה, מחסל לו גנרלים ובסופו של דבר מקנח עם איזה קרב חרבות מרהיבה.

הסיפור מתקבע בגלל ההצמדות לעלילה התנ"כית. משה יושב על הר, צופה מהצד בחוסר מעש, ומנהל שיחות עם אלוהים (AKWARD!)   שלקח את דמותו של ילד קטן (חבל שאי אפשר היה להביא את מורגן פרימן). היינו מצפים לפחות ששיחות עם אלוהים יהיו במינימום הדבר המעניין ביותר בסרט, השיחות שלהם משעממות ולא יוצרות שום עיניין במה שיש לבורא עולם לומר וחבל

לגבי האקשן אתם שואלים?

כנראה הסיבה שחצי מהאוכלוסייה תלך לראות את הסרט הזה. בעידן שלנו שבו יש סרטים בתלת מימד, הטלפון שלי מריץ QUAD HD4 ולפי בחזרה לעתיד 2 בשנה הקרובה נקבל Hover Board (יש!!!) לצפות שהמכות על המצרים יראו טוב זה סטנדרט מתבקש. מבחינה ויזואלית, הסרט נראה מעולה, החל מאיך שמצרים נראית כאימפריה שהיא הייתה עד לאחרונה שבמכות, הכל נראה נפלא. חוץ מהאורך והבחירה ה"ריאליסטית":

בסרט של שעתיים וחצי היה אפשר לצפות שנקבל יותר מרבע שעה של מכות, לא ציפיתי לשעה וחצי של ייסורים מצרים אבל תנו לספוג את מה שעובר קצת על המצרים, הם עדיין דיכאו אותנו במשך 400 שנה, קצת פייבאק.

הביצוע של המכות הרציניות, המכאיבות באמת, אנמיות משהו. מכת הדם דורשת אפיות,והשמטת לסתות,  מה שקיבלנו היה חבורת תנינים טורפת אנשים מהדם שלהם מתחילה המכה – ספין יפה, אבל קצת מאכזב. גם ים סוף עצמו היה מרושל, במקום לקבל קריעה אמיתית ועוצמתית של הים לשניים התוצאה הייתה שפל מסכן שדרכו בני ישראל עוברים.

הסרט עמוס בדמויות משניות צדדיות שלא תורמות לסיפור. פשוט עומדות שם בפנים חסרי הבעה ומכניסות משפט לא רלוונטי כל חצי שעה כדי להזכיר לנו:"היי, אני פה שימו לב אליי".

מצד אחד, נדרש להכניס דמויות רלוונטיות כמו אהרון לסיפור כי הוא דוברו של משה אבל מצד שני התיאור של משה השתנה בגלגול הנוכחי ואהרון עומד כל הסרט כמו דחליל. אותו טיפול מקבל יהושע פינקמן או ג'סי בן נון, איך שתרצו לקרוא לו.
אם במהלך הסרט נעתי מאכזבה לנמנום, הסיום שלו העביר אותי למצב של עצבים וכעס. כנראה שסקוט החליט שאחרי שעתיים וחצי אפשר לסגור את הבסטה כי לא נצליח לעמוד בעוד חצי שעה. אז החליטו לדחוף לנו את כל הסיפור של לוחות הברית, עגל הזהב ושבירתם ב-5 הדקות האחרונות של הסרט. אפשר לסמוך עלינו בתור קהל שנוכל לשבת בשקט עוד חצי שעה כדי לראות את אחד האירועים המשמעותיים ביותר בעולם התנ"ך ולתת לו את הכבוד שמגיע לו. היי, הוכחנו שאנחנו מסוגלים לשבת הרבה זמן בקולנוע,ראינו יותר מ-3 שעות את הזאב מוול סטריט וכל מה שהיה שם זה את דיקפריו חוגג עם זונות ועושה סמים.

אי אפשר שלא להרים גבה שצופים בסרט לנוכח חוסר הגיוון האתני המשווע שנדחף לנו לגרון. כלל השחקנים המלוהקים בסרט הם הלבנים שבלבנים, הם אמנם מוכשרים מאוד אבל ההלבנה הזאת גורמת לסרט לצאת די מגוחך. ג'ון טרטורו בתור פרעה האב? אהרון פול בתור יהושע בן נון?בדרך כלל דברים כאלו לא מפריעים לי יותר מידי, סרט צריך לבחור את השחקנים שיעשו את הסרט בצורה הטובה ביותר. טובת הסרט באה מעל הכל, אבל אי אפשר שלא להגיב למצב הזה: הוליווד חושבת שהציבור שצופה בסרטים שלה כל כך בור שהוא לא יוכל לקבל קאסט שמורכב משחקנים לא לבנים.כנראה שהיא צודקת, אחרת איך אפשר להסביר סרט כמו רובוטריקים 4 עושה מיליארד דולר בכל העולם לעומת סרטים עצמאיים שנחשבים מועמדים לאוסקר לא מצליחים להרוויח מספיק כסף כדי להצדיק את הקיום שלהם.

הסרטים בגיקסטר אינם מדורגים בכוכבים או מספרים, בכל ביקורת הכותב יחליט החלטה נחרצת ודיקטטורית משהו על סרט הקולנוע בו הוא צפה - לראות (בקולנוע), לחכות (למסך הקטן) או לבכות (שם זמני)

לבכות... אקסודוס: אלים ומלכים, הוא במקרה הטוב עיבוד פושר לאחד הסיפורים המעניינים בתנ"ך, אם אתם ממש חייבים לראות אותו אז לפחות לכו לתלת מימד או IMAX כדי שלפחות תהנו מהאפקטים. ומרידלי סקוט אני פחות ופחות מחכה לפרומתאוס 2 להצדיק את הקיום שלהם. אז כנראה שהוליווד צודקת ובמילים של שלום חנוך – הציבור מטומטם והציבור ישלם.

נתי אקב, בן 27, סטודנט לכלכלה-סטטיסטיקה. חובב סרטים באופן מושבע. אוהב כל סרט טוב ללא הבדלי אולפן, במאי ושחקנים. שונא שמייקל ביי הורס את הילדות שלי. חושב שהג'וקר הוא הדמות הגדולה ביותר שנכתבה אי פעם.

יכולים ליצור איתו קשר כאן