הרבה מסדרות וסרטי הקומיקס החדשים מרגישים כבר כמו פס ייצור מהונדס. הם תמיד מבדרים ומאוד כיפיים לצפיה, אבל כבר זמן מה שחסרה זווית מקורית וחסרה בעיקר תחושה שהצוות שעובד על הסרט אוהב באמת את חומר הגלם המקורי. אבל ״דדפול״ מרגיש כאילו הוא נעשה על ידי מעריצים, למען המעריצים.
זאת לא הפעם הראשונה שריאן ריינולדס נכנס לנעליו של וויד ווילסון, הלא הוא ״דדפול״: בסרט הידוע לשמצה ״אקס-מן המקור: וולברין״ כבר קיבלנו הצצה מזעזעת לניסיון עלוב מאוד לצייר את דמותו של דדפול, אבל עם הבדל אחד משמעותי: הפה שלו היה סגור. במלוא מובן המילה. בסרט החדש ״דדפול״, ״סגור״ זה הדבר האחרון שאפשר להגיד על הפה של דדפול.
תודה לאל, יוצרי הסרט החליטו באומץ רב יחסית להפסיד נתח שוק לא קטן, ולהשאר נאמנים לרוח הקומיקס הגסה והבוטה, והחליטו ליצור סרט שזכה לדירוג ״R” (הדירוג הכמעט קשה ביותר בו סרט יכול לזכות בארצות הברית, גילאי 17 ומעלה נכנסים ללא ליווי מבוגר. בישראל גילאי 16+. כי כאלה אנחנו, מתירנים), ומסיבה מוצדקת: הסרט הזה הוא סרט מלא בקללות, גסויות, עירום נשי, ולמרבה ההפתעה גם גברי ואלימות ברוטאלית. זה ממש לא סרט שאתם רוצים לקחת אליו את הילדים שלכם.
הסרט (שמתחיל עם סצנת הפתיחה מהטובות שראיתי בחיי) עוסק בוויד ווילסון, חייל מארין לשעבר עם רקורד מרשים (אך בעייתי), וסוג של שכיר חרב בהווה, אשר מגלה שהוא חולה בסרטן סופני, ומחליט להצטרף לניסוי מיוחד שיעניק לו כוחות על ויאפשר לו להתגבר על המחלה. כתוצאה מהניסוי וויד מקבל כוחות ריפוי והחלמה מדהימים, אך נהיה מצולק באופן מחריד בכל חלקי גופו. וויד יוצא למסע נקמה כנגד המדען שצילק אותו כשהוא עוטה חליפה אדומה ועונה לשם המגניב ״דדפול״. אבל כל זה, כפי שדדפול יגיד לכם בעצמו, הוא רק כיסוי אחד גדול למה שהסרט הזה באמת, וזה סיפור אהבה.
בשלב מוקדם של הסרט, וויד מכיר את ונסה, ומתאהב מיד. אפשר להגיד שכל הפעולות שקורות בסרט נעות סביב האהבה האמיתית של וויד לונסה, וזה משהו שלא רואים בהרבה סרטים בימינו, בוודאי שלא בסרטי קומיקס: אהבה אמיתית. אבל על כל זה מעיב נתון אחד שהציק לי מאוד בצפיה בסרט: האיפיון של ונסה.
היא אחת הדמויות היותר חמודות וחביבות שראיתי בסרטי קומיקס בזמן האחרון: היא דמות מקסימה (שמשוחקת גם באופן נפלא) והזוגיות שלה עם וויד היא דבר נפלא. הם זוג מתוק וחמוד שבא לך שיהיה להם טוב ביחד, וזה דבר שקשה להשיג בסרטים. אבל דווקא כאן החליטו לתת עוד מאפיין אחד מיותר לדמותה של ונסה, וזה שהיא זונה. כן, אני יודע שבקומיקס המקורי היא זונה, וקודם כל זה לא אומר שבעיבוד הקולנועי היא חייבת להישאר זונה. עיבוד הוא עיבוד, הוא אף פעם לא יהיה נאמן ב100% למקור, אחרת פשוט תקראו את הקומיקס ולא יהיה שום ערך מוסך לצפיה בסרט. תמיד דברים ילכו לאיבוד בתרגום של קומיקס/ספר/מחזה לסרט, וזה בסדר וטבעי.
אתם בטח תוהים למה זה כל כך הציק לי. ובכן, התשובה מאוד פשוטה. בעיקר כי זה לא שינה כלום ברמה הנרטיבית של הסרט. לא הייתה שום סיבה לתת לונסה להיות זונה, כי זה פשוט מאוד לא השפיע על שום דבר בסרט, מלבד דבר אחד שעוד רגע נעסוק בו. וויד לא מתייחס יותר מפעם אחת למקצוע של ונסה, ואין שום חזרה על העובדה הזאת בהמשך הסרט. לקראת אמצע הסרט קיבלתי תחושה שהסיבה היחידה שוונסה מצוירת כזונה, היא כדי להצדיק סצנה קצרה שמתרחשת במועדון חשפנות, ובכדי להראות שם כמה שיותר שדיים. כי בכל זאת, הסרט מדורג ל17+, אז צריך להראות שדיים. עכשיו אתם בטח רוצים להגיד: ״עידן. תפסיק לבאס. כולה שדיים, והיא כולה זונה״. ואתם צודקים, גם אני אוהב לראות שדיים בסרטים וסדרות, אבל מה שאני לא אוהב לראות זה כתיבה עצלנית וקלישאתית. אני אגיד לכם ככה. המבחן שאני עושה להצדקה לציצים, סצנות עירום ובחירות שוביניסטיות להחריד לייצוגים נשיים הוא ממש פשוט: קחו את ונסה כמו שהציגו לכם אותה: להלן דמות משעשעת, קצת חנונית, אוהבת סקס קצת קינקי, מאוד אוהבת את וויד, אכפתית, משעשעת, רגישה ואפילו אמיצה, והיא זונה. עכשיו תורידו ממנה את הטייטל של הזונה. מה השתנה בדמות שלה? כלום. אפס, נאדה. היא בדיוק אותה דמות כתובה היטב, מצחיקה, נעימה וכיפית לצפיה. דהיינו, התוספת של היותה זונה היא רק תירוץ מעפאן להראות ציצים. וככה, חברים, בסרט שרובו מלא במקוריות ושבירת מוסכמות, מגיעים לקלישאות אמריקאיות קלאסיות ומיותרות. שיעור מספר 1 בתסריט (בחיי שחזרו על זה בערך 100 פעמים במהלך לימודי הקולנוע שלי): אם כשאתה מוריד את אחד מהרעיונות שלך בעריכת התסריט, שום דבר לא השתנה בעלילה או בדמויות, כנראה שזה רעיון לא נחוץ. אם תורידו את האיפיון של ונסה כזונה אתם תפסידו שלוש שורות אקספוזיציה, וסצנה אחת במועדון חשפנות שיכלה להתרחש בכל פאב/מסעדה/חנות אחרת ביקום. ולכן, זה מיותר. כן, גם אם זה חלק מהסיפור המקורי של דדפול. האם זה הורס את הסרט? ממש לא. אבל זה כל כך מיותר בסרט שהוא די מהודק לחלוטין, שזה פשוט יושב שם.
אבל יאללה, חזרה לדברים הטובים ממש: ריאן ריינולדס פשוט מושלם בתפקיד דדפול. הוא מגיש את הוואן-ליינרים בדיוק קומי מרשים, הוא מצחיק, הוא מטופש, הוא אקספרסיבי, הוא מעניין, הוא קשוח והוא נוגע ללב כשצריך. לא קשה להבין למה כל המעריצים ידעו מראש שהוא הבחירה המושלמת לתפקיד, יש פשוט שחקנים שנולדו לשחק תפקיד כלשהו, ודדפול הוא התפקיד המושלם של ריינולדס שבשנים האחרונות איבד את עצמו בסרטים שנכשלו בקופות (ואצל הקהל והמעריצים) אחד אחרי השני. אגב, העוזרת הראשית לתפקיד של ריינולדס לדעתי היא בכלל המסכה של דדפול, שבעזרת שימוש חכם באפקטים ממוחשבים נותנת אפשרות למגוון הבעות מרשים בצורה יוצאת דופן, בלי להרגיש מלאכותית. היא משלימה את הדיבוב המוצלח של ריינולדס ויוצרת דמות שמרגישה חיה ומביעה הרבה רגשות ונשארת 100% נאמנה למקור.
הסרט מלא בבדיחות ואיזכורים על עולם הקולנוע, טלוויזיה, קומיקס ובעיקר, העולם של Marvel. המון בדיחות על המותגים המובילים והמוכרים של החברה, טעויות שנעשו בעבר, סרטים מקדימים, רמיזות לעתיד והמון הומור עצמי על תהליך העבודה על הסרט עצמו. מהבחינה הזאת רוב הסיכויים שהסרט יהיה גן עדן למעריצי Marvel שאוהבים להרגיש חכמים כשהם מבינים בדיחות ספציפיות מאוד על היקום של המותג האהוב.
האקשן מהיר וטוב, מלא באלימות Goreית למדי: איברים נקצצים, ראשים עפים, אנשים משופדים, מוחות מתפוצצים ועוד הרבה דימויים אלימים קיימים בסרט, כך שאם אתם רגישים לאלימות, זה לא הסרט בשבילכם.
הבעיה הנוספת שקיימת בסרט היא בעיקר ברשע התורן, שהוא פשוט די משעמם. הוא לא מאיים במיוחד, הוא לא נותן שום דבר שלא ראינו קודם לכן בסרטי קומיקס והליהוק שלו מאוד בעייתי. השחקן אשר נבחר לתפקיד הוא בן אדם גדול פיזית, חטוב וצעיר. בהחלט לא המראה שהייתם מצפים ממדען גאון ומרושע, ואפילו העובדה שהוא מדען או גאון לא עוברת בסרט. הוא לא מרגיש חכם בשום צורה אפשרית. זה נראה כאילו הוא סתם מופיע פה ושם להתחיל תהליכים רפואיים מאוד פשוטים והולך. הוא הרבה יותר מזכיר במראה שלו את הבריון של המדען הרשע, מאשר את המדען עצמו. בהחלט יש תחושה של פספוס בגזרה הזאת.
הסיבה שהרשע לא מצליח להרוס את הסרט היא מאוד פשוטה. הסרט מרגיש מאוד קטן יחסית. אין פה סיפור של הצלת היקום. יש פה סיפור נקמה מאוד קטן, קצר ובעיקר אישי. מאוד שונה מרוב הסרטים האחרים שבכל זאת תמיד מגיעים לנקודה של הצלת כל העולם. אין כאן קרבות אפיים יותר מדי שבהם חצי עיר נהרסת, אין כאן את הרגעים הקלישאתיים שבהם הציבור נחשף לקיומו של גיבור על חדש והוא מציל את העיר. זה סרט שונה, קטן, אישי ויפה. הוא לא ״האזרח קיין״ של סרטי הקומיקס והוא לא פותח איזה פתח דמיוני לסגנון חדש של סרטי קומיקס, והוא לא מביא בשורה יותר מדי מיוחדת. אבל בניגוד לרוב סרטי הקומיקס, הוא מצליח לעשות דבר אחד יותר טוב מרובם: לבדר.
השורה התחתונה
״דדפול״ מצליח להיות סרט מבדר יותר מרוב סרטי הקומיקס של השנים האחרונות. ההומור הפרוע, האקשן המוצלח והליהוק המדויק של ריינולדס מצליחים להתעלות על החסרונות והרשע המשעמם והופכים את הסרט למה ש״דדפול״ היה צריך להיות תמיד, אחלה סרט קומיקס שעושה חסד עם המקור, ומתאים לא רק למעריצים.
עידן בן טובים
בן 27. סטודנט ללימודי טלוויזיה. נולד עם ג׳ויסטיק ביד. יש לו הרבה יותר מדי גאדגטים והרבה פחות מדי זמן פנוי. פעם ניסה להשתמש במשך שנה במכשיר אנדרואיד וחזר בכדי לספר.חובב רסלינג מושבע ובעל פטיש לא מוסבר לביצוע קליברציות למכשירים אלקטרונים. מנחה את פודקאסט הרסלינג המוביל בישראל: ״האוס שואו״
גיקסטר מחלקת כרטיסים זוגיים ל'משפחת אדמס 2'?